הרה"ח ר' שניאור זלמן שיחי' גפני מספר:
ר' נחום גולדשמיד דגל בדיוק בלשון הרב במאמרי החסידות. הוא טען, כי ההסברים המעולים ביותר מונחים בלשונם של רבותינו נשיאינו, ומשליהם הקדושים טובים משל כולם.
ר' נחום תר תמיד אחר ה"בכן", ולא הבדיל בין מאמר השכלתי לבין מאמר של עבודה. לדבריו, כאשר מתייחסים למאמר כאל מורה דרך לחיים, מוצאים אף בקטעים העיוניים ביותר ב"המשך תער"ב" - הנחיות ברורות כיצד להתעדן ולעבוד את הקדוש ברוך הוא.
הוא הסביר זאת בסיפור:
"באחת מהתוועדויותיו של הרבי הריי"ץ בפולין, ביקש אחד מהחסידים ברכה, להצלחה בעסקי הסיגריות שניהל. השיבוֹ הרבי: "כעת אינו הזמן המתאים". המתין החסיד זמן מה וביקש שוב ברכה, אך נענה כבראשונה. בפעם השלישית, הגיב הרבי: "אין צורך לדפדף הרבה כל-כך בדפי הסיגריות! יש לדפדף בדפי ה"ליקוטי-תורה"!"
"הרבי הוסיף: "לוּ ידעו, כמה חבילות של אהבה ויראה טמונות בכל כמה שורות של "ליקוטי-תורה" - היו ניגשים ללימוד באופן שונה לחלוטין".
מכאן למד ר' נחום, כי ה"עבודה" טמונה בתוך המאמר, וניתן לחושה על-ידי לימוד כראוי. הוא הוסיף: "החסידות מנחה לתור תמיד אחר התכלית והכוונה העליונה. כאשר נשאל בחור בישיבה בליובאוויטש לשלומו, השיב: "יהי רצון שנשלים את הכוונה העליונה", או "ברוך ה', הלוואי שלא נקלקל".