הרה"ח ר' שניאור זלמן שיחי' גפני מספר:
נעימוּת דבריו של ר' נחום גולדשמיד הפכו את השיחה עימו לתענוג. הוא תבע תמיד: "רק לא לעקוץ", או "בלי ציפורניים". הרה"ח ר' ישראל צבי הלוי הבר ע"ה סיפר:
ר' נחום תהה באחת מהתוועדויות חג הפורים: "מדוע הייתה כריעתו של מרדכי כה חשובה בעיני המן, שבהיעדרה - כריעותיהם של כל עבדי המלך אינן שוות?" הוא השיב: "קצפו של המן יצא על כך, שאינו קיים כלל בעולמו השלם של מרדכי. הוא לא היה מסוגל לשאת זאת".
ר' נחום תיבל את הסברו במשלים רבים מחיי היומיום, עד שחשו הכול ב"המן" האישי שלהם: אותה ישות קלוקלת ותאווה בלתי נשלטת להערכה מצדו של הזולת. היה זה רגע חינוכי עבור כולנו".
הרה"ג ר' יוסף צבי הלוי סגל נזכר בביאורו של ר' נחום על התיבות "יעוז בהוותו" בתהילים: "כל האישיות וההוויה של האדם הינה - עזות". ר' נחום תבע להחליש את ביטויה".