הרה"ח ר' שניאור זלמן שיחי' גפני מספר מה ששמע מר' נחום גולדשמיד:
כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק שיגר את החסיד הנודע ר' הלל מפאריטש ליישובים שונים, כדי לחזור שם חסידות ולאסוף כספים. ר' הלל הבהיר לשומעיו, כי עליהם לחיות את מאמרי החסידות ולהתבונן בגדלותו של הקדוש ברוך הוא. "הנהגה זו תשנה את מהותכם ותרוממכם לדרגה נעלית ביותר", הבטיח.
באחד ממסעותיו, הואשם ר' הלל בהולכת הציבור שולל. הוא ביקש מהדובר לנמק את טענתו, והלה הבטיח לעשות זאת לאחר השבת, מפני שחס על מנוחתו של ר' הלל. רצונו של האיש היה, להיווכח האם ישוב ר' הלל על דרשתו הקבועה במהלך השבת.
ר' הלל לא התפעל, ובמהלך השבת שב והבטיח, כי חיות חסידית והתבוננות בגדלותו של הבורא - משנות את מהותו של האדם.
במוצאי השבת, ניגש היהודי אל ר' הלל והרצה את טענתו: "זה כעשרה חודשים, שמקיים הנני את תביעותיכם הפנימיות, אך מהותי נותרה כשהייתה!" חייך ר' הלל חיוך רחב והשיב לו:
"אכן, בינתיים, השתנית מעט בלבד, ואין זה ניכר כל-כך. עם זאת, לאור הנהגתך בהתאם להוראותיי, יש לך לפחות בפני מי להתבייש. בושה זו מבטיחה, כי שינוי מהותך המיוחל בוא יבוא". לפי גרסה אחרת, הצביע ר' הלל על בושה שונה מעט: "יש לך על מה להתבייש".
"ר' נחום הסביר את עומק דבריו של ר' הלל, לפי שתי הגרסאות:
"יש לך בפני מי להתבייש" פירושו: עד עתה לא התבוננת בטיב קשריך עם הקדוש ברוך הוא, אולם כעת מתבונן הינך ומתבייש. "יש לך על מה להתבייש" פירושו: כעת משיג הינך מעט בגדלותו של הבורא, ומתבייש בריחוקך מאלוקות, כמו גם באי יישום תביעותיך העצמיות".