ר' נחום גולדשמיד תבע אהבה אמיתית בין חסידים. לדבריו, אבן הבוחן היא, האם חש החסיד בחסר לרעהו - ללא שגילה לו זאת. הוא העניק דוגמה נפלאה לאהבת ישראל חסידית, מהנהגתו של הרה"ח ר' יענקל זורוביצ'ער הי"ד:
בדרכי לעיר לנינגרד, התעכבתי יום אחד בעיר מוסקבה, ובהלכי ברחוב פגשתי את ר' יענקל. הוא שמח לראותי והזמינני לביתו. "אעניק לך מכל טוב. ברשותי אפילו ריבה. רק הואל נא לסור לביתי", הפציר. קיימתי את בקשתו והוא שירתני בכל לבו.
בהגיע עת מנחה, נעמד בפינה והתפלל. בכיותיו העצומות ריגשו אותי עד דמעות, ואיחלתי לעצמי, כי תפילת נעילה שלי ביום כיפור תדמה לתפילת מנחה שגרתית שלו. למחרת, הופתעתי לחלוטין, בהיוודעי, כי ר' יענקל המתין בתור במשך יום שלם כדי לקבל ריבה עבור בני ביתו, תחת זו שכיבדני.
דמותו של ר' יענקל גילמה את חינוכה של תומכי-תמימים: עבודת ה' ואהבת ישראל בכל מצב - מתוך שמחה וטוב לבב".