הרה"ג ר' מרדכי שמואל אשכנזי מספר מה ששמע מר' נחום גולדשמיד, אודות אביו של הרבי, הרה"ק המקובל רבי לוי יצחק:
"שלטונות רוסיה כינסו אסיפת רבנים בחרקוב, ודרשו מהם אישור בכתב, כי מוענק במדינתם חופש דת. רבי לוי יצחק נמנה עם המשתתפים, והוא הוזמן על-ידי מנהל ישיבת תומכי-תמימים בעיר, הרה"ח ר' יחזקאל פייגין הי"ד, לבקר בישיבה המחתרתית המקומית.
"הלימודים התקיימו בעליית גת, בעזרת נשים של בית כנסת בעיר. בעת שנכנס רבי לוי יצחק, נדהמו התמימים מהדרת פניו הקדושות, שהאירה את החדר החשוך. רבי לוי יצחק הביט בהם, והתיישב ליד הרב גולדשמיד באומרו: "את יתר הבחורים אינני מכיר. אותך אני מכיר".
"הבחורים עסקו בדיני מליחה, ורבי לוי יצחק ביאר להם את לימודם על-פי קבלה. הוא הסביר מדוע דווקא המלח מסוגל לשאוב את הדם מהבשר, ובמה תלויה מחלוקתם של ה"בית-יוסף" והרמ"א אודות חובת מליחת הבשר משני צידיו. אחר-כך שב רבי לוי יצחק לאכסנייתו, בליוויו של ר' נחום.
"אכסניה זו, היוותה חדר בן ארבע על ארבע אמות, ובו מיטה ושולחן, כיסא ומנורה. רבי לוי יצחק התיישב על הכיסא ור' נחום התיישב על המיטה. רבי לוי יצחק סיפר לר' נחום על סיבת הגעתו לחרקוב, ותיאר במשך שעה ארוכה את התלבטויותיהם של הרבנים האם לחתום על המסמך.
"לפתע, קם רבי לוי יצחק ממקומו, והצהיר בנימה תקיפה: "לא אחתום! אלך עד כדי מסירות נפש, ובשום אופן לא אחתום". הוא שב לכיסאו, והשעין את ראשו הקדוש על ידו כדי לנוח. ר' נחום חש בעייפותו הרבה, והציע לו לנוח מעט על המיטה. הוא השיב: "ומי יודע מי לן בה לפני כן?" או אז הבין ר' נחום, כי במשך שבועיים בהם שהה רבי לוי יצחק באכסניה, לא עלה על יצועו".