את המעשה הבא שח כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו באריכות, באחת משיחותיו הקדושות. הרב אליעזר קרסיק שמעוֹ מהרבי הריי"ץ, בחודש תשרי תש"ח, והעלהו על הכתב:
הרבי הריי"ץ שוגר על-ידי אביו, כ"ק אדמו"ר הרש"ב, לשליחות בענייני הכלל, בעיר פטרבורג שברוסיה. על הרבי היה להיפגש עם שר מסוים, רשע מרושע, שנודע כמחנכו של שר הפנים, הצורר סטוליפין.
הרבי הגיע לעיר ביום שישי, והפגישה נקבעה לליל שבת. בהיעדר מלון באזור מגוריו של השר, התאכסן הרבי בבית מרזח. הרבי העניק לבעל הבית עשרים וחמישה רובל וביקשוֹ להחביא את טליתו הקדושה. כמו כן, לאור מזג האוויר הקשה, ביקש הרבי מהגוי, כי יואיל ללוותו למקום הפגישה ובחזרה, וכן ילווהו במוצאי שבת לבית המלון בעיר - בו השתכן עם הגעתו אליה.
כספו של הרבי פעל את פעולתו, ובעל הבית מילא אחר ההוראות.
כשנכנס הרבי לחדרו של השר, קידמו מארחו בזלזול: "אפס שכמוך. הכיצד סיכנת את עצמך להגיע אליי כעת? הלוא בן יחיד הינך לאביך, והכיצד התיר לך לבוא אליי בלילה?! כלביי מסוגלים היו לקורעך לגזרים ולזלול את בשרך!" השיב לו הרבי: "יהודי אינו מפחד מכלב. כלב מפחד מיהודי".
עם שובו של אדמו"ר הריי"ץ אל אביו, תמהו הרבנים החסידים, הרב ישעיהו ברלין והרב יעקב הורוביץ, באוזני הרבי הרש"ב, הכיצד מסכן הינו את בנו יחידו בשליחויות בענייני הכלל. השיב להם הרבי ברורות: "את הכוונה הפנימית יש לבצע, ללא התחשבות במאומה. וכי לשם מה ירדה הנשמה למטה - אם לא עבור מסירות נפש?! בטוחני שיאריך ימים".