התמסרותו של ר' מיכאל דבורקין להשפעה, ראויה להערכה מיוחדת. בהיותו ברוסיה נהנה מעשירות מופלגת, הודות לברכתו הקדושה של הרבי הרש"ב, אולם בעת המהפכה הקומוניסטית חרב עליו עולמו. רעייתו ובניו נספו, והוא איבד את כל רכושו. הוא הגיע לארץ הקודש ערירי וחסר כול, אך מעייניו ניתנו להשפעה על התמימים ואנ"ש.
שיחותיו התנהלו בנחת וברוגע וסבלו העצום לא התבטא כלל. תלמידיו נדהמו מהנהגתו, שביטאה עבודת ה' ואהבת ישראל למעלה מטעם ודעת. תפילתו הלבבית והדומעת שבתה את לבם של התמימים, והעמידתם בקרן אורה. לא לחינם כינהו הרבי הרש"ב: "מלאך".
ר' מיכאל למד חסידות מדי יום במשך שעות ארוכות, וכן השתתף בשיעוריו של המשפיע הרה"ח ר' נחום גולדשמיד בבית הכנסת. כשנשאל לפשר הגעתו לארץ הקודש, השיב בהתחמקות: "כדי לשמוע חסידות מר' נחום גולדשמיד".
ר' מיכאל נהג לשבת ליד החלון בבית הכנסת ולהתבונן בלימודו. הוא התמיד בכך אף בעת מגוריו בארצות הברית. פעם, קלט תוך כדי הרהוריו בחור מסוים המבאר "ליקוטי-תורה" באופן שגוי. הוא ניתר ממקומו והעמידו על טעותו. תדהמה אחזה בנוכחים, מיכולתו המופלאה לשרות בעולמו ובעולמם של אחרים במקביל.