סיפוריו של ר' מיכאל דבורקין נודעו אף הם בדייקנותם, והיוו נדבך מרכזי בהשפעתו. הרה"ג ר' שלמה יוסף זוין מציין את שמו, בספרו "סיפורי חסידים", כאחד ממקורותיו. ר' מיכאל הקפיד לשוח מעשה עם שלל פרטיו, וכשנשכח מזיכרונו פרט כלשהו, סירב לספר מעשה זה למרות הפצרותיהם של החסידים.
את הסיפור הבא, שח ר' מיכאל בהתוועדויותיו בתל-אביב:
"טרם חג הפסח, באחת השנים, השגתי כורסה יקרה, מרופדת באריג אדום - כאותן של אצילי המדינה, עבור הרבי הרש"ב.
"בערב החג, בשעה מוקדמת מאוד, הגעתי עם הכורסה לביתו של הרבי. היא הועלתה לבית על-ידי סבל, וכאשר נפתחה הדלת, הבחנתי ברבי וברבנית, סועדים, ליד השולחן, לחם לבן עם חמאה. הוריתי לסבל להעמיד את הכורסה בפינה.
"כשחלף הרבי והבחין בכורסה, אמר לי: "זו הרי כורסה של גרף! שתהיה גם אתה גרף". והסביר הרבי את דבריו הקדושים: "גרף" ראשי תיבות - געזונט, רייך, פרום" (בריא, עשיר, ירא שמיים)".
וסיים ר' מיכאל: "ברוך השם - בריאות יש לי, עשירות לא חסרה לי, וליראת שמים אין שיעור".
הרב יואל כהן שמע מר' מיכאל, כי אביו של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, הרה"ק המקובל רבי לוי יצחק נ"ע, נשאל אודות מקורה של שיטתו בלימוד הקבלה, והשיב: "מהרבי הרש"ב".