ר' מיכאל דבורקין עורר אודות התקשרות לרבי, ותיאר את התקשרותו של הגאון הרוגצ'ובי לרבי הריי"ץ, כפי שהתבטאה בעת מגוריו בעיר לנינגרד שברוסיה:
"הרוגצ'ובר היה כבר קשיש, וזקנו הלבין לחלוטין. בעברו ברחוב העיר מוקף פמליית מעריצים, דמה למלאך אלוקים וכולו אמר כבוד. הרבי, לעומתו, היה צעיר לימים, ושיבה לא נזרקה בשערותיו הקדושות.
"באחד הימים, הורה לי הרבי לסור לביתו של הרוגצ'ובר ולזמנו אליו. מילאתי אחר הפקודה, תוך סקרנות רבה לתגובתו של הגאון, אשר נודע במידת גבורתו. התקבלתי על-ידי הרבנית, שהציעה לי להמתין לשובו מתפילת השחרית.
"כשהגיע הגאון, ושמע אודות בקשתו של הרבי, הגיב ספונטנית: "כשנשיא קורא מוכרחים לבוא". הוא שב והדגיש את דבריו, אולם ביקש לסעוד דבר מה טרם צאתו מהבית - מפני שלא טעם עדיין כלל. הרבנית כיבדתו בארוחה, והוא נטל את ידיו, טעם מעט לחם ובירך מייד ברכת המזון. היא הפצירה בו לסעוד את לבו, אך הוא שב והבהיר: "כשנשיא קורא מוכרחים לבוא".
"בצאתנו מהבית, הבחין הגאון בשני סוסים רתומים לעגלות מפוארות, ואמר לי: "הרי אלו סוסיו של ר' שמואל מיכל" - הלוא הוא הרה"ח ר' שמואל מיכל טריינין ע"ה. עלינו על אחת העגלות, בדרכנו לביתו של הרבי.
"בהגיענו, נעמד הרבי לכבודו של הגאון. הרבי אף ביקשו לשבת, אולם הוא התנה זאת בצעד דומה מצדו של הרבי. הרבי אכן התיישב והגאון בעקבותיו. פתח הרבי בשיחה בענייני נגלה, והיקשה בעניין ירושה של בת במקום בן. הרוגצ'ובר תירץ את השאלה - תוך ציטוט אין ספור מראי מקומות, ודרש אף בעניין בנות צלפחד. בסיימו את דבריו, הגיב הרבי בקושיה למדנית, ששמטה את בניינו ההלכתי".