בחורף שנת תשכ"ד, הציע מר שניאור זלמן שז"ר לרבי, ליישב את חסידיו באזור העיר צפת. הרבי הסכים לרעיון ברמה העקרונית, אולם דחה את העיסוק בו לפרק זמן אחר:
מובן שבכללות התלהבתי להענין דישוב חב"די בסביבות צפת-מירון, אלא שלעת עתה חסרים לי כל פרטים בזה, ובעיקר - בנוגע לסוג האנשים המסוגלים להתיישב שם היתאים לעולי רוסיא. ועוד זאת, שמר שלמה שי' מדנצ'יק מנצל שהותו כאן למען כפר חב"ד הנוכחי, "ואין מערבין שמחה בשמחה". ותקותי אשר בעתיד הלא רחוק על כל פנים אבוא עוד הפעם בכתובים עם כבודו בנקודה זו.
כעבור תשע שנים, בכ"ה אדר-ראשון תשל"ג, כתב הרבי אל הרה"ח ר' אפרים וולף:
על דבר המגרש בצפת - מדוע לעזוב המגרש, אין כרגע כלום לחב"ד בצפת, ומחפשים על דבר בית הכנסת. צריכים לעשות מרכז חב"ד עם פארנעם [היקף] גדול ביחד עם בית הכנסת, לחדש בית הכנסת, להכניס שם אברכים. לעולים אין שם מקום לדירות, ואולי יהיה מקום לתיירים, ויתכן גם השפעה על צפת על ידי זה.
בג' ניסן של אותה שנה, כתב שוב הרביב:
לשלוח עוד הפעם העתק החוזה על דבר צפת, והאם יש שם יהודי שמעוניין לבנות בית הכנסת. מה נעשה עד עכשיו בענין צפת, צריך שתהיה שאיפה שיהיה ישוב חב"ד בצפת.
הרבי כתב איגרות נוספות בעניין, והכין את הקרקע להקמת קהילה חב"דית בצפת.