במהלך השנים תשל"ו-ח, שיגר הרבי שלוש קבוצות של תמימים ואברכים לארץ הקודש. חלק נכבד מהם התיישב בצפת, והוביל את התפתחותה של הקהילה הצעירה. בערב ראש חודש אלול תשל"ט, ציווה הרבי למנות את השליח, הרה"ג ר' לוי ביסטריצקי ע"ה, לרבה של הקהילה.
חייה החסידיים של הקהילה בצפת, נבנו בסגנון שונה מעט מזה של יתר הקהילות החב"דיות בארץ הקודש. בעוד שבתל-אביב ובירושלים, כמו גם בבני-ברק, בלוד וברמת-גן, בכפר-חב"ד ובנחלת הר חב"ד, כיהנו כמשפיעים חסידים מבוגרים - תלמידי הישיבה בליובאוויטש וסניפיה, הרי שבצפת הונח הכובד על כתפיהם של שלוחיו הצעירים של הרבי.
שהותם הארוכה של השלוחים בחצרות קודשנו, טרם הגעתם לצפת, הקנתה להם התקשרות עצומה לרבי. הם חיו, יותר מכול, את האווירה של 770 ואת חיוניותם של המבצעים הקדושים.
השפעתם של השלוחים חרגה אל מעבר לגבולות העיר צפת. רבים מהם התיישבו ביתר חלקי הארץ, ותרמו תרומה מכרעת להקמתן של קהילות נוספות. חסידות חב"ד בארץ הקודש צומחת בממדים עצומים, ומממשת את חזונו הנצחי של הרבי: "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה".