למרות מימד החדות שאפיין אותו, הצטיין ר' זלמן משה היצחקי ברגשנותו החסידית. הרב יואל כהן תיאר זאת:
"ר' זלמן משה היווה דמות חסידית ייחודית. בשנת תש"ט, הגיעו כמה מהתמימים של תל-אביב לביתו, כדי ללמוד כיצד כותבים פ"נ. הוא נטל עיפרון ונייר, ופרץ בבכי נורא שנמשך זמן רב. לאחר שנרגע מעט, הסביר לבחורים כי אינו מסוגל כעת לכתוב פ"נ, וביקשם לשוב למחרת.
"אולם, למחרת, שב המחזה על עצמו. ר' זלמן משה נטל עיפרון ונייר, ולאחר שכתב את המילים "אנא לעורר" פרץ בבכי ללא מעצור. נוכחו אפוא הבחורים, כי עליהם לתור אחר חסיד אחר.
"בהזדמנות אחרת, נכנסנו לביתו של ר' זלמן משה, ומצאנוהו עטור בטלית ובתפילין, כש"המשך תרס"ו" פתוח לפניו. הוא ביקש מאיתנו להתקרב אליו, הצביע על שורה מסוימת בספר ופרץ בבכי. לאחר שנרגע מעט, הצביע שוב על אותה שורה ופרץ בבכי. הסתקרנו לפשר הבכי, והצצנו בשורה עליה הצביע. הבחנו בתיבות: "והמכתב מכתב אלוקים חרוט על הלוחות".