הרה"ח ר' יואל כהן מציין, כי החסידים בתל-אביב לא כונו בתארים, והתרחקו מהנהגה זו. נינו של ר' זלמן משה היצחקי , הרה"ח ר' יוסף יצחק שיחי' קמינצקי, מוסיף:
"סבי זקני, למרות הימנותו עם גדולי החסידים, נקרא בפי כולם - עד לקטן שבקטנים: "זלמן משה". לוּ כינהו מישהו בתואר: "הרב היצחקי", היה הופכו ל"גל של עצמות". ההסבר לכך, טמון בשיחתו הקדושה של הרבי משבת פרשת ויצא תשמ"ג:
מנהגם של חסידים, שלא להרבות בתארי כבוד, ואדרבה: חסיד גדול יותר זכה לפחות תארים.
ועל דרך זה בנוגע לרד"ץ - זכורני מתקופת הילדות שהזכרת שמו של הרד"ץ (שהיה מגדולי החסידים, רב ולמדן גדול וכו', ועד שהוא מהיחידים שקיבלו סמיכה מאדמו"ר המהר"ש וברכה מיוחדת מאדמו"ר הצמח-צדק) הייתה ללא כל תואר - אפילו לא ר' דוד (צבי) הירש, כי אם "דוד הירש" בלבד, ויתרה מזו: אפילו לא "דוד הירש", אלא "דוד הירשל"!
התייגעתי למצוא מהו המקור בהלכה להנהגה זו, עד שמצאתי - "יגעתי ומצאתי" - שהדבר מפורש בגמרא: מבואר בגמרא (שבת דף נו עמוד א) שאוריה החתי "מורד במלכות הוה", מכיוון שבעמדו לפני דוד המלך קרא ליואב בתואר של כבוד - "אדוני יואב".
ועל דרך זה מובן בנוגע לענייננו:
אצל חסידים ניצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו וקלסתר פניו של הרבי, כי מכיוון שאמרו חז"ל שכאשר אדם חוזר על שמועה ששמע מרבו צריך לראות כאילו בעל השמועה עומד כנגדו, מובן, שכאשר תורתו של הרבי חקוקה תמיד, אזי ניצבת וחקוקה תמיד לנגד עיניהם צורתו של הרבי!
ומכיוון שהרבי בעצמו עומד לפניהם - כיצד יכולים הם לקרוא למישהו אחר בתואר מסוים ("ר'" דוד הירש, וכיוצא בזה), הרי הרבי בעצמו עומד כאן?! ולכן היו קוראים אותו בשם "דוד הירשל"!