הרב חיים זילבר
בפסוק "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן גו'" מביא רש"י את דברי רבי אלעזר בן עזריה (בתורת כהנים): "משל לחולה שנכנס אצלו רופא, אמר לו 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב', בא אחר ואמר לו 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני' זה זירזו יותר מן הראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
לכאורה צריך ביאור מה מוסיף כאן המשל? הלוא זה דבר פשוט שכשמזהירים מישהו 'שלא ימות כדרך שמת פלוני' זה מזרז אותו יותר, גם, למה מביאים משל מחולה דוקא? אותו הדבר אפשר לומר גם בבריא העושה דבר שיכול להזיקו [ובפרט שבנמשל אהרן היה 'בריא'] ולמה משל לחולה?
אלא, מסביר הרבי, טבע החולה הוא שחום גופו עולה, עד כדי כך שהגמרא אומרת "זנתיה אישתא" (יבמות עא, ב) כלומר החום מזין את גופו (במקום אוכל). ולכן, הוא משתוקק מאוד לשתות צונן ולשכב בטחב (=רטוב) כדי לקרר ולכבות את אש החמימות שבגוף, ומול התשוקה הזו לא מספיקה האזהרה הרגילה 'אל תאכל וכו'' אלא בתוספת 'שלא תמות כדרך שמת פלוני'!
וכך גם היה עם אהרן, כי מגודל צמאונו ותשוקתו להתקרב אל ה' הוא נהיה בגדר "חולת אהבה" (שה"ש ב, ה) והשתוקק מאוד להכנס למקום השראת השכינה*, ולכן הוצרך הקב"ה להזהיר אותו 'שלא ימות כדרך שמתו בניו' כי אחרת יתכן ולא היה עומד בפיתוי להכנס אל הקודש!
מבוסס על: לקוטי שיחות חלק ז, אחרי שיחה א' (עמ' 117 ואילך. ובמתורגם ללה"ק עמ' 123 ואילך). העיבוד בסיוע "פנינים עה"ת והמועדים" (היכל מנחם תשס"ה) עמ' צח. וראה בהמשך השיחה ביאור נפלא בב' האזהרות 'אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב' וכן השייכות לראב"ע דוקא. טעמו וראו כי טוב…
•) כי מעצם העובדה שהי' צריך להוסיף שלא ימות כדרך שמתו בניו מוכח שצמאונו לכך הי' גדול. וגם אצלם נאמר "אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'" כי בפשטות קרבתם נבעה מכך ש"הקרב אליך את אהרן אחיך (ואחר כך) ואת בניו אתו" (תצוה כח, א).
עיבוד נוסף
פנינה יומית
משל לחולה – חולת אהבה
על הפסוק בתחילת פרשתנו וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן", מפרש רש"י "משל לחולה שנכנס אצלו רופא אמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב. בא אחר ואמר לו אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב שלא תמות כדרך שמת פלוני, זה זרזו יותר מן הראשון. לכך נאמר אחרי מות שני בני אהרן".
במשל זה משול אהרן לחולה שהי' חומו רב, והשתוקק וכסף לאכול צונן ולשכב בטחב, ומזהירים את החולה שלא יעשה כן, שלא ימות כדרך אלו שמלאו תשוקתם ומתו.
ויש לבאר בפנימיות הענינים, שלא לחינם נקטו חז"ל משלם גבי חולה:
אהרן ובניו אוהבים היו את השי"ת אהבה רבה ויתירה עד שבאו למעמד ומצב של "חולת אהבה אני", שליבם נמשך אל הבורא באהבה עזה שאין לה רווייה עד שבאו לידי חולי. אך להרוות נפשם הצמאה ולרפאות חולי האהבה, הוא רק כאשר מגיעים לכלות הנפש, ובזה לא יכלו נדב ואביהוא לעצור בעצמם ונכנסו אל הקודש ומתו. וזהו מה שבא הכתוב להזהיר כאן, שלא ינהג אהרן כמותם, "שלא תמות כדרך שמת פלוני".
ויומתק הדבר על פי המבואר בטעמי המצוות להאריז"ל (פר' וירא), ש"חולה" הוא בגימטריא מ"ט, לפי שמשיג השגות עליונות רוחניות ב"מ"ט שערי בינה", אך עדיין חסר לו תכלית ההשגה וההתאחדות בכל חמישים שערי בינה. ומשום כך הוא בגימטריא חולה, לפי שמשתוקק ותאב להשיג ולהגיע גם לשער הנו"ן, וכל זמן שאינו משיגו הרי התשוקה הבלתי מושגת היא עניין של חולי.
(ע"פ ספר השיחות תשמ"ח ח"ב עמ' 428 ואילך; לקוטי שיחות ח"ז עמ' 120 ואילך)