הרב זלמן וישצקי
הרב ישראל מאיר לאו מביא מידי פעם את דברי הרב מאיר שפירא מלובלין זצ"ל, יוזם ה'דף היומי' וראש ישיבת חכמי לובלין המפורסמת, כשהיה נשאל, מדוע על חזית בניין הישיבה שלו מתנוסס דווקא הפסוק מתהילים "לכו בנים, שמעו לי, יראת ה' אלמדכם"? האם כך יאה, שכשבני הישיבה באים לישיבה, יפגשו עיניהם דווקא במילים "לכו בנים"?
והיה מסביר הרב שפירא: כל זמן שהתלמידים בישיבה, אין זה קונץ שהם אכן מתהגים כפי שמצפים מבני ישיבה. ובמילא, אין זו הוכחה שאכן חדרה בהם 'יראת ה''. אבל, כשהם "לכו בנים", כשהם הולכים מהישיבה לביתם, כשהם חופשיים לעשות ולהתנהג כרצונם, ובכל זאת מתנהגים הם כבני ישיבה, הרי זו הוכחה ברורה שהם "שמעו לי, יראת ה' אלמדכם".
פרשת קדושים, שנקרא השבוע, דורשת מאתנו "קדושים תהיו". הרמב"ן מבאר נפלא, שהדרישה איננה לקיים את מצוות התורה שכבר נאמרו ובכך להתקדש, אלא כלשונו: "וצווה בדבר כללי, שנהיה פרושים מן המותרות". זאת אומרת, כדי להיות קדוש יש להמנע גם ממה שכן מותר.
זה מחזיר אותי לפתגם החסידי הראשון שהכרתי וידעתי בתור ילד קטן 'מה שאסור – אסור, ומה שמותר – מיותר'. זאת אומרת, מה שאסור לנו, אם זה באכילה ושתיה או בהתנהגות על פי תורה ומצוות, זה ודאי אסור, אבל בשביל להיות יהודי קדוש, כזה שמתאים לדרישה של התורה בפרשת השבוע, יש לבדוק גם בין הדברים המותרים לנו, האם אני באמת צריך אותם, או אפשר להסתדר בלעדיהם. כי בסופו של דבר, גשמיות וחומריות יתר, לא בדיוק עוזרת לאדם להתעדן, ומה לעשות, בשביל להיות קדוש, יש להתעדן. האדם שאיננו מסוגל לוותר על דברים חומריים גם אם הם מותרים, לא יוכל מספיק להתעלות ולחוות חיים רוחניים.
למה דווקא בדברים המותרים להתקדש? כי ההמנעות מדברים מותרים ומיותרים, היא ההוכחה שהאדם באמת שלם עם היותו יהודי שומר תורה ומצוות. בדיוק כמו שאמר רבי מאיר שפירא מלובלין, כשהקים את הישיבה בלובלין 9 שנים לפני השואה. כשהתלמידים מתנהגים כבני ישיבה ביציאתם מהישיבה, הרי הם מוכיחים לי ולעצמם שהם באמת ובתמים יראי שמים "לכו בנים שמעו לי, יראת ה' אלמדכם.