רעיון קצר: בעדו, בעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל (פוזנר)

הרב זלמן פוזנר

כאשר התורה מתארת בפרשתנו את מעשי הכוהן הגדול ביום הכיפורים, היא אומרת: "וכיפר בעדו ובעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל" (ויקרא, טז, יז).

למרבה המזל, תחושת האחריות הקהילתית מפותחת מאוד בקרב בני עמנו. בין אם אנו דואגים למצב בישראל ולבעיותיה האינסופיות, ובין אם אנו פילנתרופים מן הסוג שתורם לבתי חולים ולבתי אבות – הרי אינסטינקט ההישרדות שלנו, הרצון להמשיך את שושלת העם שלנו ולהנציח את האידיאלים שלו מהווה כוח מניע חזק ביותר. דחיפותן של פעילויות כאלה היא מעבר לכל ספק.

אולם מותר לנו גם לשאול את עצמנו כמה שאלות אישיות. האם בפעילויות אלה יכולים להסתכם כל החיים היהודיים שלנו? האם מאמצינו הקהילתיים מגשימים את התחייבויותינו כיהודים? האם מותר לנו לצפות מאנשים החיים הרחק מאיתנו ליישם את היהדות, כדי שנוכל להרשות לעצמנו להעלים עין מן הדרך שבה אנו מתנהגים בתוך ביתינו פנימה?

כל הפעילויות, הפרוייקטים, משרות היו"ר, הוועידות, המשרות, פרוטוקולי הישיבות, השדולות, מסעות התעמולה, משרוד הכבוד הלאומיות והמחוזיות והמקומיות, הכנסים והמפגשים בדלתיים סגורות -- כל אלה אין ביכולתם לפטור אותנו מתפקידנו להיות אבא יהודי טוב ואם יהודייה טובה, ואף אין פעילויות אלה פוטרות אותנו בכל דרך שהיא משמירת מצוות התורה בעצמנו.

יש לנו אחריות כלפי עצמנו, כלפי משפחותינו, כלפי בני עמנו, וכל המחויבויות הללו מסוגלות להתקיים בעת ובעונה אחת בשלום ותוך הפריה הדדית. כל זאת ביכולתנו ללמוד מן הכוהן הגדול שדאג (שימו לב לסדר הדברים) "בעדו, ובעד ביתו, ובעד כל קהל ישראל".

עיבוד נוסף

הרב זלמן וישצקי

הוא רב מכובד ומאוד עסוק, מסור ונתון כל כולו למען הציבור, למען הקהילה החשובה שלו. גדול כקטן, חלש או חזק, אשה או גבר, כולם מוצאים אצלו אוזן קשבת ונכונות לעזור.

"ג'וש התקשר הבוקר", כתבה לו אשתו, "הוא יהיה הערב בעיר ויקפוץ בשעה 20:00 לבקר אצלנו". ג'וש הוא יהודי עשיר ומכובד, אדם עם לב רחב שתורם בלב שמח וביד רחבה למען פעילותו של הרב. הודעה שכזו על הבוקר שמחה אותו מאוד, יחד עם זאת ברור לו שזו הזדמנות שלא באה לפתחו כל יום וצריך להתכונן כראוי. "כדאי לארגן שהילדים ישנו הערב מוקדם, אודה לך אם תכיני את השטרודל המצויין שלך, זוהי פגישה חשובה מאוד", כתב הרב לאשתו.

הרב הגיע הביתה מוקדם באותו יום, הוא היה שם כל כולו בשעה העמוסה של ארוחת הערב, מקלחות והכנה לשינה. ב19:30 הבית כבר היה שקט, אשתו קפצה רגע לחנות, והוא סידר את השולחן עם השטרודל הריחני. בשעה 20:00 בדיוק צלצל פעמון הדלת, כולו אומר הוד הדר ועניבה פתח הוא את הדלת תוך קריאת 'ברוכים הבאים' לבבית, והנה להפתעתו לפניו לא ג'וש ידידו, אלא אשתו הרבנית, הדורה ויפה ובחיוך של מבוכה קלה אומרת: ג'וש לא יבוא, ג'וש בכלל לא טלפן. זו רק אני, פשוט רציתי פגישה אתך.

הוא הבין מיד. בושה מהולה בכאב מלאה את ליבו, אך גם שמחה פנימית על האשה החכמה שמצאה את הדרך להסביר לו שחוץ מהקהילה והציבור החשוב, יש לו גם אשה יקרה שבעיקר ממתינה.

"וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל" כך אומרת התורה בפתח פרשת השבוע בתיאור עבודתו ומצוותיו של הכהן הגדול ביום הכיפורים. כן, ממש כך. ביום כיפור הכהן הגדול עסוק בעם ישראל, יש לו עם שלם על הכתפיים שנושא את עיניו ומתפלל להצלחתו, שישיג את המחילה והכפרה, שיצליח במשימתו וייחתמו כולם בספר החיים לחיים טובים ובריאים. כולם צמים, גם הוא צם, הם כולם מחוץ לבית המקדש והוא נכנס כדי לכפר עליהם, על אחיו ואחיותיו, אנשים נשים וטף, בני עמו. ודווקא ברגעים הגדולים הללו, דווקא במשימה החשובה ביותר בשנה אומרת לו התורה בצורה הברורה ביותר: יש סדר בחיים, כפר בעדך, ואז כפר בעד אשתך וילדיך, ורק אחר כך בעד כל קהל ישראל.

וכך אמרו חז"ל במסכת יומא עמוד מד: "וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל - כפרתו קודמת לכפרת ביתו, כפרת ביתו קודמת לכפרת אחיו הכהנים, וכפרת אחיו הכהנים קודמת לכפרת כל קהל ישראל". ובעמוד הראשון של מסכת יומא נאמר:  וכפר בעדו ובעד ביתו - ביתו זו אשתו.

במילים פשוטות: אדם שרוצה להציל ספינה טובעת, חייב דבר ראשון לוודא שהספינה שלו יציבה מאוד, כי אחרת, הוא יטבע עם כולם יחד.