ליקוטים וסיפורים נפלאים
הרה״ק רבי משולם זושא מאניפולי זיע׳׳א, היה כידוע עני ואביון.
מסופר:
פעם החליט העריק לשמח את זוגתו הרבנית ולקנות לה שמלה חדשה. חסך פרוטה לפרוטה וכשהצטבר אצלו סכום מתאים, נתנו לאשתו לתפור לה שמלה, שמחה הרבנית, קנתה בד ומסרתו לחייט. החייט שהיה אף הוא עני מרור ובתו עמדה להינשא, עמל על השמלה במשך שבוע ימים, סיימה ובא למוסרה, ראתה הרבנית שפני החייט נפולים, ושאלה אותו לסיבת הרבה, נאנח ואמר לה, כשעסקתי בתפירת השמלה נכנס אלינו חתננו המיוער, ובראותו את השמלה היה בטוח שהיא בשביל כלתו, עכשיו שלקחתיה למוסרה לרבנית, כעס ואף איים לבטל את השידוך. נכמרו רחמיה של הרבנית על החייט האביון ונתנה לו את השמלה במתנה עבור בתו. כששמע רבי זושא את המעשה שיבח אותה מאוד מאוד, ואח״כ שאל את הרבנית, ״ואת שכר עבודתו שילמת לו?״ תמהה הרבנית והרי את השמלה כולה נתתי לו? השיב רבי זושא, מה ענין מתנה לשכר, האביון הזה הלא ישב ועמל שבוע ימים לא בשביל בתו אלא בשבילך, וציפה בכיליון עיניים לקבל את שכר עבודתו, כדי לקנות לחם לילדיו, וכי משום שנתת מתנה לבתו, מותר לנו עתה לקפח את שכרו?
מיד הלכה הרבנית ושילמה לחייט את שכרו.