אחד האריות שבחבורת קאצק, תחת הנהגתו של רבי מנחם מנדל מקוצק, היה רבי הירש בר מגרבוביץ, שרבים העריצוהו ואמרו עליו שהיה ראוי להנהיג עדה של ארבעים אלף חסידים. פעם ישב עם אחד מבניו: ועסק בפרקי אבות, וכשהגיעו לדברי התנא ”הוי דן את כל האדם לכף זכות”, שאל הילד: ”מדוע נאמר ׳הוי׳? ולא נאמר סתם ׳תדון את כל אדם לכף זכות׳”? הסביר לו האב במתק שפתיו: ’
׳אמר נא בני, אם מישהו יספר לך על אביך שהוא חלל את השבת, האם תאמין לדבר”? השיב הילד בשלילה מוחלטת, ואמר: ”לא, לא אאמין”!
״ואם יגידו לך שאביך שקר פעם, האם תאמין”? ”אולי כן״, השיב הילד בהיסוס.
”יודע אתה מה ההבדל בין שתי השאלות? ההבדל נעוץ בך. לא תאמין שחיללתי את השבת מפני שגם אתה לא מסגל ל חלל את השבת, אולם לשקר גם אתה יכול לפעמים, יוצא אפוא שכל אדם מודד את השני לפי מצבו הוא, ואם הוא עצמו לקוי בדבר מה הוא לא מסגל להפך בזכותו של האחר. וזהו אפוא באור הלשון במשנה ׳הוי׳, כי הוראה יש כאן לכל אחד, ׳תהא בן אדם׳! הפך להיות איש ראוי המתקן במעשיו, ואז תוכל לדון את כל אדם לכף זכות”...