אסיר ציון אחד זכה לקבל אישור יציאה מרוסיה הסובייטית כדי להתאחד עם משפחתו בארץ. בשדה התעופה עוצר אותו שוטר סובייטי, מחטט בתיקו, ולפתע מוציא פסלון קטן ושואל: מה זה?
אל תשאל "מה זה" - שאל "מי זה!". עונה לו היהודי. "ומי זה?" - "זה שמש העמים, שבזכותו היה לנו חיים, פרנסה בריאות ואושר מסביר היהודי את דמות פסלונו של סטאלין. "אתה יכול ללכת", ענה השוטר בסיפוק.
בבוא העולה המרוגש לשערי הארץ המובטחת, עוצר אותו שוטר ישראלי ובודק בתיקו לפתע מוציא את הפסלון ושואל: "מה זה?". "אל תשאל מה זה - שאל מי זה!". "ומי זה?" - "זה האיש שבגללו לא היה לנו חיים, לא פרנסה, לא בריאות, ולא אושר, ולא אזכור את אשר עשה לנו?". "המשך בדרכך" הורה השוטר.
נפגש העולה עם משפחתו ולאחר זמן פותח את תיקו, אחד מהם רואה את הפסלון, מוציא ושואל "מי זה?", "אל תשאל מי זה - שאל מה זה!" - "מה זה?" - "זה 5 קילו זהב!"...
קשרים
לפרגן
הרב נחום רבינוביץ אחד המילים הגסות בשפה העברית המתחדשת היא: "לפרגן". למשל, שהשכבות החלשות יהללו את המדענים, האקדמאים יתפארו בשקדנות לומדי התורה, לומדי התורה יחמיאו לאנשי הצבא, והרשימה עוד ארוכה...
השבוע גיליתי כי "חזון חוסר הפרגון הישראלי" מופיע בתנ"ך! התורה מבשרת בפרשת השבוע: "כי תבואו אל ארץ כנען . . ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם". הצרעת באה, כידוע בתנ"ך, כעונש על לשון הרע (מצורע = מוציא שם רע), כפי שארע למרים. מסתבר שהתורה חזתה כי דווקא בבואנו לבית שלנו, המריבות בתוך המשפחה יעלו מדרגה, ועימם העוינות, הטונים הצורמים וחוסר הפרגון.
מה שמפתיע כאן הוא הסגנון המבשר "כי תבואו ... ונתתי". האם התורה באה לצחוק עלינו ולומר, רבותי, זו ההפתעה שמחכה לכם בבית?...
"מי זה"? או "מה זה"?
פירוש מעניין של חז"ל מספר, שכאשר נאלצו לנתוץ את כותלי הבית המנוגע, גילו בתוכם מטמונות שטמנו בהם יושבי כנען קודם בריחתם... אולם במובן הפשטני איך אפשר להשתמש על צרעת בלשון בשורה?
מסתבר אבל, שדווקא מתוך הצרעת או השבר בבית ניתן לצמוח מחדש ולשנות פרספקטיבה. אבל קודם לכן, אם דיברנו על הכניסה לארץ, הנה סיפור עלייה: [הובא לעיל]
מהסיפור הזה למדתי שהכל זה עניין של הסתכלות. אתה יכול להסתכל על דמות ולראות בה אויב. אבל אתה יכול להעמיק על החומר ממנה היא מורכבת ולראות בה זהב.
על פי עיקרון זה, מסביר הרבי מלובביץ' מסביר מדוע גרמה הצרעת למציאת אוצרות בתוך הקיר: התיקון על לשון הרע הוא הבקעת החומה החיצונית, המאיימת, וחשיפת האוצר שטמון בוודאות, עמוק בליבו של האחר.
אז יש סיכוי שהמריבה תגרום לנו לעצור, להתבונן פנימה ולמצוא את האוצר? מה דעתכם?