דרשת הלכה: המותר והאסור בימי ספירת העומר

מדוע האשכנזים ממשיכים את מנהגי האבלות אחרי ל"ג בעומר?
האם מותר לגזוז שפם בימים אלו?
האם נשים אסורות להסתפר בימי הספירה?
האם אשכנזי רשאי להשתתף בשמחת חתונה אצל ספרדי אחרי ל"ג בעומר?

מבוא - רקע רעיוני:

ימי ספירת העומר הם ימי אבל וצער על מותם הפתאומי של תלמידי רבי עקיבא בימים אלו שבין פסח לעצרת. כך מספרת הגמרא (יבמות סב,ב): "שנים עשר אלף זוגים של תלמידים היו לו לרבי עקיבא... וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה ... תנא כולם מתו מפסח עד עצרת ... והיה העולם שמם עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם, רבי מאיר ורבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע - והם הם העמידו תורה".

כמובן, המפרשים תמהים על כך, שהם נענשו בעונש מוות על כך שלא נהגו כבוד זה בזה. אמנם מדובר בעוון חמור עבור תלמידי חכמים, אך היכן מצאנו עונש מוות על עוון כזה?

המהרש"א מסביר כי הם חטאו בעוון חמור של דיבור לשון הרע זה על זה. המהרש"א מסיק זאת מדברי הגמרא שהם מתו במחלת "אסכרה", שהיא מיתת חנק בגרון והדבר היה מידה כנגד מידה על דיבור לשון הרע בפה.

אמנם גם עוון לשון הרע, אינו מצדיק עונש מוות ובפרט בצורה גורפת כל כך של מות 24,000 איש. בשיחה ארוכה בליקוטי שיחות (לב/149 ואילך) מוסיף הרבי את דברי האריז"ל כי ימים אלו הם ימי דין וגבורות והקפידא המיוחדת בימים אלו גרמה לכך, שהם ייענשו בעונש חמור על מעשה שבדרך כלל אינו מצדיק עונש כזה (ועיין שם באריכות, שהדבר קשור גם ל"עין הרע" שהוטלה בהם, עקב הגיעם להישג החשוב של "עשרים וארבעה אלף").

דברי האריז"ל שימים אלו הם ימי דינים קשים, באו לידי ביטוי נורא בקהילות אשכנז. לאורך ההיסטוריה, אירעו בקהילות אשכנז שני אסונות נוראים בימים אלו שבין פסח לעצרת: לפני 920 שנה (ד'אלפים תתנ"ו) יצאו הנוצרים למסעי הצלב בארץ ובדרך שחטו ושרפו את יהודי קהילות שו"ם (שפירא, ורמיזא ומגנצא). לזכר פרעות נוראות אלו, בהם נהרגו גם מבעלי התוספות, נתקנה קינת "אב הרחמים שוכן מרומים", שנאמרת בקהילות אשכנז לפני תפילת מוסף בשבת. (וכיון שהפרעות אירעו בימים אלו, לכן תפילה זו נאמרת בשבת מברכים סיון).

לפני 370 שנה, יצאו הקוזקים בראשות הצורר בוגדן חמליניצקי למלחמה בממשלת פולין ובדרך ביצעו את פרעות תח ותט, בהם נהרגו אלפי יהודים ונשרפו עיירות שלמות.

משום האסונות הללו, מחמירים יהודי אשכנז יותר במנהגי אבלות בימים אלו, כדלקמן.

הלכות ומנהגים

ימי האבלות:

ישנן ארבע שיטות עיקריות בפוסקים, בנוגע לאורך תקופת האבלות:

א] לשון הגמרא הוא, כאמור, שתלמידי רבי עקיבא מתו 'בין פסח לעצרת'. ולכן יש נוהגים מנהגי אבלות בכל תקופה זו¹.

ב] יש אומרים שהתלמידים פסקו למות ביום ל"ג בעומר, כלשון המאירי (יבמות שם): "וקבלה ביד הגאונים שביום ל"ג בעומר פסקה המיתה"². ולכן ברגע שמאיר בוקר ל"ג בעומר, אומרים "מקצת היום ככולו" ומסתיימת האבלות³.

ג] המחבר בשולחן ערוך (סימן תצג ס"ב) מביא דעה אחרת, שהתלמידים מתו במשך לד ימים ראשונים של הספירה. ולכן האבלות מסתיימת ביום לד בעומר⁴ ומשהאיר בוקר לד בעומר אומרים 'מקצת היום ככולו' ומסתיימת האבלות.

ד] דעה אחרת היא שיטת התוספות והב"ח: התלמידים מתו בימים שאומרים בהם תחנון בין פסח לעצרת והיינו שלושים ושלושה ימים. (49 ימי הספירה פחות 13 ימים שאין אומרים תחנון: ימי הפסח, שש השבתות עד שבועות, שני ימי ראש חודש אייר ויום אחד ר"ח סיון). לכן צריך לנהוג שלושים ושלושה ימי אבלות, אבל אין הקפדה אם לקיימם בל"ג הימים הראשונים של הספירה או באחרונים.

הלכה למעשה:

מנהג הספרדים הרווח בזמן הזה לנהוג מנהגי אבלות עד בוקר לד בעומר כשיטת השולחן ערוך ואחרי זה בטלים כל דיני האבלות (ובמקרה הצורך ושעת הדחק יש לעשות שאלת חכם אם ניתן להקל כבר בליל לד⁵).

מנהג האשכנזים בארץ ישראל הוא לנהוג בכל עיקר מנהגי האבלות עד ל"ג בעומר, ואחר כך עד ראש חודש סיוון לאסור רק נישואין ושמחות גדולות ולהתיר שאר דברים⁶.

הסיבה שהאשכנזים מחמירים במנהגי אבלות אחרי ל"ג בעומר היא משני טעמים: א. משום הדעה הראשונה שהובאה לעיל, שהם מתו בכל ימי הספירה. ב. משום אירועי הפוגרומים שאירעו בימים אלו והתרחשו בעיקר בחלק השני של ימי הספירה: במהלך חודש אייר וחודש סיון. (כפי המנהג לומר 'אב הרחמים' בשבת מברכים סיון, כי בימים אלו היו מאורעות הנ"ל).

אמנם מנהג חב"ד הוא לגמרי כמו הדעה הראשונה, שמחמירים בכל דיני האבלות עד שלושת ימי הגבלה, בהם מתחילה שמחת החג.

פרטי דיני האבלות:

א. נישואין:

אין נושאים נשים בימי האבלות: למנהג הספרדים עד בוקר לד בעומר, ולמנהג האשכנזים בארץ ישראל עד ליל א סיון.

סעודת אירוסין מותרת, אבל בלי ריקודים ומחולות (ריקוד הוא של אחד או שנים יחד ומחול הוא הרבה אנשים יחד).

אשכנזי שהוזמן לחתונת ספרדי אחרי לד בעומר, יש אומרים שילך רק לחופה כי אסור בשמיעת מוזיקה, ובאגרות משה⁷ פסק שכיון שהחתן מותר לו להתחתן ביום זה, גם המוזמנים יכולים להשתתף בחתונה מצד שמחת חתן וכלה.

ב. תספורת:

אין מסתפרים תספורת רגילה ליופי. אבל תספורת מסיבה חשובה כמו גזיזת שפם המפריע לאכילה, וכן תספורת למי שיש פצעים בראשו – מותר. תספורת נשים ראוי להחמיר, אבל אם יש בזה צורך כגון תספורת לצניעות או הסרת שיער שגנאי הוא להן – כל זה מותר בכל ימי הספירה⁸. ובחזון עובדיה⁹ כתב שנשים אינן בכלל איסור התספורת בימי הספירה.

למנהג הספרדים מותר להסתפר החל מיום לד בעומר ולמנהג האשכנזים אפשר להסתפר כבר ביום ל"ג בעומר עצמו.

האריז"ל היה מחמיר שלא להסתפר כל ימי ספירת העומר ואף לא ביום לג בעומר עצמו, עד ערב חג השבועות. משום שימים אלו הם ימי דין וגזיזת השערות גורמת דינים. ולכן הנוהגים במנהגי הקבלה אינם מסתפרים כלל בימים אלו, אף שנוהגים היתר בשאר דברים. [יש אומרים שכבר בליל מט לעומר מותר להסתפר, ויש אומרים שרק בבוקר ערב שבועות עצמו מותר להסתפר¹⁰]

נוהגים להחמיר גם בתספורת קטנים בימים אלו, אבל ילד שמלאו לו שלוש בימי הספירה נהגו לספר אותו בלג בעומר. וכן נהג האריז"ל עצמו שנסע עם בנו למירון לספר אותו ביום לג בעומר¹¹. אמנם התספורת צריכה להיות ביום ל"ג בעומר ולא בליל¹².

ג. גילוח:

הבהרה חשובה: אנו, חסידי חב"ד, מקבלים את כ"ק אדמו"ר הצמח-צדק כפוסק 'אחרון', והוא בין הפוסקים באופן נחרץ כי גילוח הזקן - אסור מן התורה כל השנה, כפרט באיסור "לא ילבש גבר שמלת אשה" שנדרש על ידי חכמים לכל תיקוני אישה שאסורות להיעשות על ידי גבר. גם על פי הקבלה גילוח הזקן הוא חמור מאוד, כיון שהוא פוגם בצלם האלוקים של האדם הדומה לשכינה, ואף עלול לעכב או למנוע (רח"ל) את ההשפעות והטובות שיועדו לאדם מן השמים.

הדברים הבאים אמורים לגבי אלו שנוהגים לפי פוסקים אחרים המקלים בעניין תגלחת הזקן ומתירים לגלח שלא בתער (שהוא איסור דאורייתא לכולי עלמא!):

רוב הפוסקים אוסרים את הגילוח בספירת העומר, ודינו כמו תספורת ומתירים רק במקום הפסד ממון וכך ראוי לנהוג¹³ אמנם יש מתירים להתגלח במקום שיש לו צער, מהטעם שגילוח כזה אינו לשם יופי אלא הוא דומה לגזיזת שפם המציק. ויש מתירים בערב שבת לכבוד שבת.

כמובן שהנוהגים כמנהג האריז"ל שלא להסתפר עד חג השבועות – אינם מתגלחים כלל בימי הספירה¹⁴.

ד. שהחיינו ודברים חדשים:

יש נוהגים לא לברך שהחיינו על פרי חדש¹⁵ וכך מנהג חב"ד, שאין מברכים שהחיינו מלבד בשבתות¹⁶. אך רבים לא נהגו בזה ומקילים לברך שהחיינו על פרי חדש בימי הספירה, בין בחול בין בשבת. וכך אמר הרבי לרבנים הראשיים בעת ביקורם אצלו בימי הספירה תשמט, אשר הנוהגים לברך שהחיינו בימי הספירה - ימשיכו במנהגם זה!

לעניין לבישת בגד חדש בימי הספירה, נהגו להחמיר יותר. וכן מובא¹⁷ בשם הבן איש חי שבעירו נהגו שלא לברך שהחיינו בימים אלו על בגד חדש, וכן כתב ביביע אומר¹⁸ שגם המקילים בפרי חדש, רואים מקום להחמיר שלא ללבוש בגד חדש בימי הספירה, ואם צריך – אפשר לחדש את הבגד בשבת (כמו כן אפשר לחדש את הבגד בשמחת בר מצווה או ברית מילה).

חשוב לציין כי גם הנוהגים שלא לברך שהחיינו על לבישת בגד חדש, אין לחדש בגדים חדשים בימי הספירה, כי השמחה היא בעצם לבישת הבגד.

איסור לבישת בגד חדש הוא בבגד חיצוני כחולצה ומכנסיים גם אם אינם חשובים כל כך, אבל בגדי זיעה חדשים (בגדים הצמודים לגוף כגרביים) מותר לחדשם בימי הספירה. בגדי ילדים שמתלכלכים מהר מותר לחדש, וכן אם אין לו מה ללבוש – יכול לחדש בגד חדש.

ה. מוזיקה:

בימי הספירה אסור לשמוע כלי זמר במוזיקה חיה. ויש שאסרו אף שירה ווקאלית בפה¹⁹, אבל רוב הפוסקים התירו לשורר בפה. פוסקי זמנינו נחלקו לגבי מוזיקה מוקלטת: בספר אגרות משה וכן בחזון עובדיה²⁰ אסרו מוזיקה מוקלטת, אבל התירו שירה ווקאלית בלי ליווי כלי נגינה. ויש שהתירו מוזיקה מוקלטת אף עם כלי נגינה, שאין בזה שמחה מיוחדת כמו מוזיקה חיה. ולכן אם שומע מוזיקה מוקלטת לעצמו מותר, אבל לעשות מסיבה עם מוזיקה כזו או לשמוע קונצרט – ודאי אסור.

ולמעשה יש מקילים במוזיקה שקטה או בניגונים המעוררים לעבודת ה', שאין השמיעה בהם מיוחדת לשם שמחה ומסיבה. ומטעם זה יש מקילים בניגוני חב"ד המביאים להתעוררות כי רבנו הזקן לא הזכיר בדבריו איסור שמיעת כלי זמר, אלא רק "ריקודים ומחולות ושמחות יתירות", וניגונים כאלו אין בהם "שמחות יתירות"²¹.

מנהגי אבלות בל"ג בעומר:

כמה טעמים נאמרו בשמחת יום זה: א. לדעה השנייה שהובאה לעיל, ביום זה פסקו תלמידי רבי עקיבא מלמות. ב. הפרי חדש כותב שאמנם ביום זה לא פסקו מלמות, אבל ביום זה התחיל ללמד רבי עקיבא את חמשת תלמידיו. בדומה לזה כתב בשער הכוונות שביום זה הסמיך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו והם הפיצו התורה בעולם²². ג. יום שמחתו של רשב"י.

ומאחר ולכל הדעות יום זה הוא יום שמחה, לכן ביום זה מותר לשיר ולרקוד ולשמוע מוזיקה, והיתר זה מתחיל כבר מליל לג בעומר. הרמ"א ורבנו הזקן כותבים, שנהגו גם להתחתן ולהסתפר ביום זה (אבל לא בלילות²³). וכן הוא גם למנהג אשכנז, שממשיכים להתאבל בחלק השני של ימי הספירה.

למנהג הספרדים שהאבלות מסתיימת בבוקר לד בעומר, בליל לג בעומר ויומו מותר לשמוע מוזיקה ולשיר ולרקוד, אבל אין להתחתן ולהסתפר. בליל לד בעומר חוזר איסור הריקודים והמוזיקה, ולמחרת בבוקר מסתיימת האבלות והכול מותר.

תחנון: החל ממנחה של ערב לג בעומר אין אומרים תחנון וכן אין מתענים ביום זה משום שמחתו של רשב"י.

ומדוע מנהגנו שלא להסתפר ולהתחתן עד יום ל"ג? יתכן שסיבת אי אמירת תחנון בערב לג היא רק מצד שמחתו של רשב"י שמתחילה כבר בליל ל"ג. אמנם האבלות עצמה מתבטלת רק בבוקר לג בעומר.

ובדעת כ"ק אדמו"ר: במכתב מהשנים הראשונות, הציע שלא להתחתן בליל ל"ג בעומר, אמנם בליל לג בעומר שנת תשמ"ט (מצויין בהתוועדויות ח"ג עמוד 178) הרבי הזכיר את העובדה שכעת נערכות 2 חתונות בחוץ. (ויתכן ששינוי ההכרעה נבע מהוראתו הכללית של הרבי, להקדים הנישואין בכל מה שאפשר).

כך מובא בשם הגאונים וכן היא שיטת הטור שכתב בסתם שמתאבלים בימים בין פסח לעצרת, וכן הוא מנהגנו בפועל, ויתכן שכן הוא משמעות לשון רבנו הזקן בתחילת סימן תצג "נוהגין שלא לישא ושלא להסתפר בין פסח לעצרת" ורק אח"כ בסעיפים הבאים פירט שהכוונה לל"ג ימים. ↩
ולדבריהם צריך לומר שגורסים בגמרא שתלמידי רבי עקיבא מתו "עד פרוס העצרת" והכוונה היא לא ממש עד חצי חודש שהם חמישה עשר ימים לפני העצרת, אלא קרוב לחצי חודש דהיינו ששה עשר יום לפני העצרת, וששר יום אלו הם מיום לד בעומר ונמצא שפסקו מלמות ביום לג בעומר. ↩
רבנו הזקן מביא עוד אפשרות בתוך מנהג זה, שמתאבלים רק לב יום שלימים וכבר בליל לג מסתיימת האבלות. ↩
בגמרא נאמר שתלמידי רבי עקיבא מתו "בין פסח לעצרת", אבל ישנו מדרש וכן גירסא בגמרא שהם מתו עד "פרוס העצרת" ו'פרוס' הוא מלשון פרוסה ולשן חצי. כלומר הם מתו חצי חודש לפני העצרת. וכשניקח את 49 יום של ספירת העומר ונפחית מהם 15, נגיע לשלושים וארבע, וכך יוצא שתלמידי רבי עקיבא מתו במשך לד ימים ראשונים של ספירת העומר ופסקו למות ביום לד לעומר ובו אנו אומרים 'מקצת היום ככולו'. וכתב הפמ"ג שעיקר הפסיקה הייתה ביום לג אבל ביום לד מתו מעט ולכן בליל לד עדיין מתאבלים ובבוקר לד אומרים מקצת היום ככולו. ↩
כשיטת הפרי חדש ועוד פוסקים ספרדים הסוברים שהאבלות מסתיימת ביום לג בעומר, ולהעיר שכך משמע גם מדברי רבנו הזקן תצג ס"ה שכתב שלמנהג הראשון שהאבלות מסתיימת ביום לג בעומר ולא הזכיר כלל שיש להמתין ליום לד בעומר. וכ"כ ביביע אומר ח"ה סימן לח. ↩
אבל מר"ח סיון מתחזקת שמחת החג והיא מבטלת את האבלות. ↩
או"ח א קנט. ↩
אגרות משה יור"דח"ב סימן קלז. ↩
הלכות יו"ט עמוד רסא. ↩
וכך פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל, וטעמו הוא כי דיני ערב יום טוב מתחילים רק בבוקר היום ולא בלילה שקודם לכן (וכפי שנוהגים לומר תחנון בליל ערב ר"ה ויוכ"פ כי דיני ערב חג מתחילים רק למחרת בבוקר ואכמ"ל). ↩
כף החיים תצג סקכ"ו. ↩
אמנם מי שלא יסע למירון ורוצה להתחיל את התספורת בתהלוכת לג בעומר המתקיימת בלילה, אפשר להקל בדבר ולסמוך על המנהג המובא בשוע"ר שיש נהגו שהאבלות מסתיימת בליל לג בעומר, ומשום שמחתו של רשב"י יוכל להתחיל בגזיזת השערות כבר בתהלוכה בלילה. וכך פסק הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. ↩
כף החיים תצג סקי"ט ואג"מ או"ח ח"ד סימן קב. ↩
בנושא הגילוח והמתירים ראה בילקוט יוסף על המועדים עמוד תלא ובפניני הלכה ימי הספירה הערה 9. ↩
וכך כתב רבנו ירוחם שאין מברכים זמן בימים אלו וכ"ה בלקט יושר תלמיד תרומת הדשן – ראה פס"ת תצג הערה 9. ↩
ובספר בין פסח לשבועות פט"ז ס"ו כתב שאפשר להקל אם אין להשיג כזה פרי והוא יתקלקל עד שבת וכן חולה או מעוברת הזקוקים לזה יכולים להקל. ↩
ראה פס"ת תצג הערה 17. ↩
ח"ג סימן כו. ↩
ציץ אליעזר והרב וואזנר. ↩
אגרו"מ יור"ד ב סימן קלז חזו"ע יו"ט עמוד רנח, ויחווה דעת ח"ו סימן לד. ↩
וכך פסק למעשה הגרמ"ש אשכנזי ז"ל. ↩
כף החיים סקכ"ו וכ"כ החיד"א. ↩
כף החיים סקכ"ו-כח. יש להעיר שרבנו הזקן כתב בס"ה שהמנהג שלא לומר תחנון במנחה ערב לג בעומר הוא רק לנוהגים שפסקה האבלות כבר בליל לג, ולפי"ז, מאחר וכתב בסידור שאין אומרים תחנון במנחה של ערב לג בעומר, יוצא שכבר ב'''ליל לג בעומר מותר להסתפר ולהתחתן'''. ↩