הרה"ג ר' שרגא מלך קפלן הגיע לארץ הקודש בשנת תש"ט, והתמנה לרבם של חסידי חב"ד בלוד ולראש ישיבת תומכי-תמימים בעיר.
לפתחו של הרב קפלן הונחו הצעות רבנות מפתות, שהותנו בחתימתו על פנקס חבר של "הפועל-המזרחי". הוא סירב לתנאי, ודחה את ההצעות במסירות נפש - למרות מצבו הכלכלי הנורא.
בענוותנותו, סירב הרב קפלן אף להצעת הרבנות בלוד, אך נצטווה על-ידי הרבי הריי"ץ, בי"ד תשרי תש"י:
נכון במאד אשר יסכים לקבל ההצעה לקבל את משרת הרבנות בלוד, וה' יתברך יצליחו.
הרב קפלן התמסר לצורכיהם של התושבים ולביסוסה של השכונה. הוא מסר שיעורים, התוועד רבות והשקיע את כל כוחותיו בחינוכם החסידי של אנ"ש והתמימים. לזכותו תיזקף אף הקמת דור חסידי מבני עדות המזרח. הוא התוועד עימהם ארוכות, טיפחם ונטע בהם את האור החב"די.
באחת מהתוועדויותיו, עורר הרב קפלן אודות עריכת חשבון נפש בעת קריאת שמע שעל המיטה, וציין ווארט נפלא:
"בסעיף הראשון בשולחן-ערוך נאמר, כי על האדם לקום כארי ולעבוד את הקדוש ברוך הוא. הרמ"א מוסיף על כך: "וכששוכב יֵדע לפני מי הוא שוכב". דברי הרמ"א, הנאמרים ב"הלכות השכמת הבוקר", מלמדים, כי הקימה נגזרת מהשכיבה. קריאת שמע שעל המיטה באריכות, והליכה חסידית לישון - מאפשרות קימה כארי. ומכלל הן שומע הינך לאו".