בערכו של הרה"ח ר' מרדכי קוזלינר, מתוארים דבריו של המשפיע הרה"ח ר' מענדל פוטרפס, כי גדלותו העיקרית של הרשב"ץ, התבטאה במסירות נפשו עבור לימוד חסידות.
קביעה מעניינת זו, מוסיפה נופך לגדלותו של הרה"ח ר' מאיר בליז'ינסקי ע"ה ולהצלחתו בהשפעה. שכן, בצעירותו, נרדף על-ידי בני משפחתו, עקב מעברו לחסידות חב"ד. רבו לשעבר, האדמו"ר מפוריסוב, הזהירו מפני צעד זה, וכאשר התדרדרה בריאותו של ר' מאיר, הבהיר האדמו"ר להוריו המודאגים: "הלוא הזהרתי, כי לימוד הקבלה יזיקו. בריאותו מותנית בהבטחתו לחדול מלימוד זה".
ר' מאיר שכב באותם ימים על ערש דווי, ונאלץ להכריע במהירות, האם לחדול מלימוד החסידות. בלחץ הוריו, הקציב לשם כך שעתיים, טרם יֹאבד זמנו.
ברבות הימים, תיאר ר' מאיר את תחושותיו, במהלך אותן מאה ועשרים דקות. דבריו המרטיטים מרגשים עד דמעות, ומסירות נפשו עבור לימוד חסידות מזדקרת במלוא הודה:
מאה ועשרים הדקות הללו, היו עבורי שעתיים קשות של חשבון נפש והעמקת המחשבה. מחשבות שונות ומשונות התרוצצו במוחי. מחשבות לכאן, והרהורים לכאן. מצד אחד ראיתי כי מצבי נואש, וגם הרופאים אינם נותנים תקווה טובה. גם ראיתי במוחש, כי חליתי בגלל קפידתו של הרבי, אשר העניש אותי על כי אינני שומע בקולו להפסיק ללמוד חסידות.
מאידך - חשבתי - האם באמת כך הם פני הדברים, כי בגלל לימוד חסידות מגיע עונש מיתה, אבל אולי טועה הוא בדעתו שאסור ללמוד חסידות חב"ד, ובגלל כך העניש אותי, אבל רואה הנני כי מתחשבים למעלה בו ובקללתו. אם כן, אפוא, המצב אבוד ואין תקווה לחיי?!
כך התרוצצו וחלפו המחשבות במוחי אנה ואנה. רגע נטיתי לחשוב כי אסור להאמין שעבור לימוד החסידות מגיע עונש מיתה, ואחר חשבתי כי הלוא זוהי עובדה ומציאות, כי קוללתי קללה נמרצת ומי יודע מה יהיה בסופי, ואם כך, האם עליי להיפרד מלימוד זה, אליו הייתי קשור בכל נימי לבי ונפשי?!
כעבור שעתיים, התקרבו הוריי למיטתי. לבם נקפם - מי יודע מה תהיה תשובת בנם החולה, מי יודע! גורל חייו תלוי כעת בידיו, בידו להמשיך אושר וחיים, כאשר עדיין הוא צעיר לימים וכל העתיד לפניו - ובידו לעמוד על דעתו. ואז אמרתי: "החלטתי להמשיך בלימוד החסידות, ואם נגזרה עליי מיתה עקב כך - מוכן הנני גם לזה!"
הייתה זו תשובה חד משמעית, חד וחלק, ללא אפשרות של פירושים. יללה פרצה בבית ואמות הסיפים נעו. אך אני, לאחר שהחלטתי - נחוש הייתי כבר בדעתי. אם נגזר עליי, חס ושלום, עונש מיתה בעד לימוד חסידות - מוכן הנני ומזומן. גזירה היא מן השמיים, ואם גזירה היא אקבלה!
ר' מאיר דיווח מייד לרבי הריי"ץ על חוליו ועל תביעתו של האדמו"ר מפוריסוב, כמו גם על החלטתו האמיצה. ברכתו של הרבי להחלמה מהירה, לא איחרה לבוא. ואכן, מצב בריאותו השתפר אט-אט, והוא שב לאיתנו בחלוף כמה שבועות.