בהקדמתו לחיבורו, תולה הרה"ח ר' מאיר בליז'ינסקי ע"ה את העוינות כלפי התורה והמצוות - בבורות שפשתה בכול. הוא מספר על התכתבותו עם ראש הממשלה, דוד בן-גוריון:
בזמן פתיחת מושב הכנסת, בשנת 1968, הוא דיבר סרה על התורה והיהדות. פניתי אליו במכתב ושאלתיו: "איך אדוני, שהיה ראש ממשלת ישראל הרבה שנים, ידבר דיבורים כאלו על התורה והיהדות? הלוא הם דברי אנטישמיות ורשעי עולם הכי גדולים!"
בתשובתו אליי הוא ענה לי בחוצפה. אבל לאחר מכתבי השני אליו, לאחר שהסברתי לו את העניינים באופן שיבין, הוא השתכנע והודה בפניי, שכל שאמר עד עכשיו נבע מאי ידיעה.
ר' מאיר ממצה את דבריו בהגדרת תפקידו בעולם הזה:
בראותי דבר זה אמרתי, אדבר קצת ואסביר את האור והחיים האמיתיים שיש ביהדות ובתורה.
חיבורו של ר' מאיר, שבר מוסכמות חילוניות שפשטו בקרבם של הצעירים, והמירן באמת אלוקית. הוא הוכיח, כי אי אמונה בנצרות נובע מחשיבה מעמיקה והגיונית, בעוד שכפירה ביהדות, להבדיל, מלמדת על בהמיות ורפיון מחשבתי. ר' מאיר אף הצביע על ניגודה של ה"מסורתיות" להיגיון וליהדות, בעוד שהדתיות המוחלטת הינה מתבקשת ואין בלתה.
דמותו של ר' מאיר שילבה כישרונות נדירים לצד התעצמות אמיתית עם ענייני החסידות.