חושו הנפלא של הרה"ח ר' מאיר בליז'ינסקי ע"ה להכרת הזולת, נוצל על-ידו לקירוב המוני ליהדות. הוא זיהה אצל כל אחד מתלמידיו את נקודת התורפה של אישיותו, וטיפל בה כיאות. וכך הסביר לאחד ממושפעיו, בעת שיחתם הראשונה:
"האדם נוהג לשים את עצמו במרכז, ולהניע את הכול סביבו. הוא מדפדף באלבום, ותר אחר תמונתו בלבד.
"פעמים, שהחברה מעידה אודות אדם מסוים כי חייו הוקדשו למען הזולת, בעוד שחי הינו למען עצמו. מעשיו הטובים נעוצים בתועלת שהינם מסבים לו. והראיה: אם יהללוהו על מעשיו - יתנפח מגאווה, ואם לאו - יהלל את עצמו ויתנפח מאהבה עצמית.
"האנושות כולה נאבקת ב"אני" הנפוח. חוקי המדינה נועדו לרסן "אני" זה. כלל השיטות שבעולם: הקומוניזם, הסוציאליזם ואף הפאשיזם (בדרכיו שלו), ניסו לתקנו. הכול מודים, שהיעדר ריסונה של הישות העצמית מסב הרס נורא, וכי האדם רוצח, גונב ומשקר, כדי להוסיף ל"אני" שלו.
"אולם, בעוד שהדתות ההודיות מאופיינות בבריחה מן המציאות - ביטול הרצונות ושבירת התאוות, היהדות, להבדיל, מנתבת אותם לכיוון הנכון. הבעל שם טוב אף קובע, כי נטיעת הרצונות השונים בנו, מחייבת אותנו לעמוד על תפקידם".
שיחותיו של ר' מאיר עם אותו צעיר, שנמנה כיום עם חסידיו הנאמנים של הרבי, פעלו את פעולתן והוא החליט להשתחרר מהצבא ולעבור לישיבה. אולם אז הפתיעו המשפיע בכיוון ההפוך: "הינך חפץ לברוח מן העולם ולהסתגר בישיבה. הנהגה זו אינה מתאימה עבורך, ועליך להישאר בצבא".
הצעיר היה המום לשמע הדברים, אך ר' מאיר נותר בשלו:
"בצבא לומדים יסוד חשוב בעבודת ה': קבלת עול. הטירונות נועדה להעמיד את הצעיר על דרכי המשמעת. שיגור מיידי של החייל לחזית, בעת שרגיל לציית לעצמו בלבד, יסכן את הצבא כולו. לכן, ראשית מתחנך החייל לומר: "כן, המפקד". קבלת העול הצבאית מהווה שיעור לקבלת עול מלכות שמיים. זקוק הינך מאוד לשיעור זה".
כאשר חש ר' מאיר, כי הצעיר בשל לגילוי האור הגדול, הודיע לו: "כעת עליך לנסוע אל הרמטכ"ל - הרבי".
תלמיד נוסף של ר' מאיר, התלבט בין שתי משרות: ריכוז פעילות הנוער של צעירי-חב"ד, או התברגות בחברת החשמל. הוא שטח בפני המשפיע את צדדי הספק, ונענה נחרצות: "גש לריאיון בחברת החשמל". יהודי זה אכן משמש שליח של הרבי בחברת החשמל, ופועל גדולות ונצורות.