כמה מהחסידים, הצטיינו במידת השמחה שאפפה אותם - אף בתקופות הנוראות ביותר, ועימהם נמנה המשפיע הרה"ח ר' חיים שאול ברוק. הרה"ח ר' זלמן לייב אסטולין סיפר על כך:
"החיוך לא מש משפתיו של ר' שאול. פעם, נכנס לבית הכנסת במצב רוח מרומם, והכריז בהתלהבות: "מקנא הנני בתשובתו של רבי אלעזר בן דורדיא (אודותיה נאמר: "הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו"), אך "עד ולא עד בכלל".
"ועוד שח ר' שאול באותם ימים:
"לאחר שקיבל הרבי הריי"ץ את נזר הנשיאות, התלונן בפניי יהודי שאינו חב"די: "הלוא הרבי עדיין צעיר, והכיצד נוטל על עצמו את הנשיאות?!" השבתי לו בשאלה: "מודה הינך, שהרבי הינו ירא שמיים ומגזע הנשיאים?" "בוודאי", הגיב, "הינו אף ירא שמיים יותר מדי".
"המשכתי לפרט באוזניו: "מדי יום מוגשים לרבי כמאתיים פדיונות, ובוודאי מהרהר בתשובה בעת קריאת כל אחד מהם. אם כן, חווה הרבי מדי יום כמאתיים הרהורי תשובה. מתחייב הנני בפניך, כי די במאה הרהורים דומים מצדך - כדי שתשתנה מהותך לחלוטין".