לאחר ג' תמוז תשנ"ד, הסביר הרה"ח ר' זלמן לייב אסטולין לשומעיו, כי הרבי הינו איש אלוקים, ועל יחסנו לאירוע הנורא להיות בהתאם. וכך סיפר:
"לאחר נישואיו, נהג אדמו"ר הזקן להגות בתורה בבית המדרש עד שעה מאוחרת בלילה. מושל העיר ויטבסק, בה התגורר הרבי, נותר אף הוא ערני בלילות וטייל עם כלבו. כשהבחין כי הדרך ריקה, שִחרר את הכלב משלשלתו, ואוי לה לדמות שנקלעה לזירה.
"באחד הלילות, צעד המושל סמוך לבית המדרש, בעת שיצא ממנו אדמו"ר הזקן. הכלב המשוחרר רץ במהירות לעבר הרבי, ולבו של המושל התמלא חשש מפני הבאות. אולם, למרבה הפלא, התיישב הכלב ליד הרבי וכשכש בזנבו.
"המושל התפעל וביקש להכיר את האברך המופלא. הוא התעניין אצל הרבי לזהותו, ונענה, כי מתגורר הינו אצל הנגיד הרב יהודה לייב סגל. קרא המושל לנגיד והתעניין אצלו אודות חתנו. הרב סגל חשש, כי הרבי נקלע לעימות עם המושל, והוא החל מגונן על חתנו, בציינו את מעלותיו.
"המושל עצר את שטף דיבורו ואמר: "הינך משתבח בכך שהוא "איש חכם" ו"איש טוב", אולם הוא אינו איש כלל. אילו היה איש - היה כלבי טורפו לחלוטין".
סיים ר' זלמן לייב:
"אפילו הגוי יודע שהרבי הינו איש אלוקים ולא אדם גשמי, כל שכן חסידיו והמקושרים אליו. על יחסנו לג' תמוז להיות בהתאם".