הרה"ח ר' זלמן לייב אסטולין תיאר את קדושתו של אדמו"ר הזקן:
"בעת המחלוקת של רבי ברוך ממז'יבוז' עם אדמו"ר הזקן, התבטא רבי ברוך, כי מובטח גן עדן למי שיפגע ברבי. אחד מחסידיו שהאזין לדברים, המתין להזדמנות בה יוכל לממשם.
"ואכן, בעת שנסע אדמו"ר הזקן לבדו, השליך אותו יהודי אבן לעבר הרבי, ופגעה ביעדה. הרבי תקע בו מבט חודר והמשיך בנסיעתו. היהודי נבהל מהמבט והחל רועד. תחילה סבר, כי מכאובו יחלוף כלעומת שבא, אולם כשהבין כי פני הדברים שונים, רץ אל רבו והתחנן: "עשיתי כאשר ציווית, וכעת רועד הנני. אנא רפא אותי".
"ומה עשית?" תהה רבי ברוך. "השלכתי אבן על רבי שניאור זלמן", השיב. "טיפש, וכי ביקשתי ממך לעשות זאת?!" תמה רבו בקפידה. השיב החסיד בפשטות: "הלוא הבטיח הרבי גן עדן למי שיעשה זאת". "את אשר הבטחתי אקיים, אולם את שקיבלת לא אטול ממך", פסק רבי ברוך.
"וכך הווה. היהודי נותר רועד כל ימי חייו, והוריש זאת לבניו ולנכדיו, המסומנים לנצח ברעידתם. חמי, הרה"ח ר' חיים בנימין ברוד ע"ה, הכיר כמה מהם".