הרה"ח ר' זלמן לייב אסטולין הקפיד, שלא לעסוק במחלוקותיהם של המתנגדים על החסידים. כשנשאל אודות הנהגות חסידיות, העניק מענה ברור, מבוסס על הש"ס והפוסקים. תשובותיו הפשטניות, דחו את כלל הקושיות שהוצגו. מספר הרה"ח ר' יעקב יהושע שיחי' לאופר:
"מתנגד מסוים טען באוזני ר' זלמן לייב: "מהו המקור על-פי נגלה לקביעתו של אדמו"ר הזקן, בספר התניא ובאיגרותיו הקדושות, כי בימינו עיקר העבודה הינו תפילה וצדקה, בניגוד לימי הגמרא בהם ניתן הדגש על תורה? הלוא נאמר בגמרא, כי לימוד התורה מהווה עיקר ודוחה חיוב תפילה!"
"ר' זלמן לייב השיב, כי מקורו של אדמו"ר הזקן צוין ב"חפץ-חיים". והסביר:
"החפץ-חיים מתייחס בספרו "שמירת-הלשון" לקביעותיהם של הבבלי והירושלמי, כי בהיעדר "תורתו אומנותו" יש להפסיק מהלימוד לטובת התפילה. הוא מבאר את הסברו של רש"י: "הואיל ומפסיקין תורתנו לאומנותנו כל שכן שנפסיק לתפילה": הפסקת לימודו לטובת אומנותו מוכיחה, כי מחשיב דברים נוספים מלבד התורה, וממילא תורתו אינה כה חשובה בעיניו כדי לדחות את תפילתו".
"ממשיך החפץ-חיים:
"בהתאם לכך, הפסקת הלימוד לצורך שיחת לשון הרע מוכיחה, כי תורתו חשובה בעיניו פחות משיחתו, ובוודאי אם כן שפחותה מתפילתו - ויפסיק לתפילה".
"סיכם ר' זלמן לייב:
"העיסוק הרב בלשון הרע כיום מלמד, כי התפילה חשובה יותר מהלימוד. מובנים אם כן דבריו של אדמו"ר הזקן".
"המתנגד קיבל את הדברים והפנים את המסר: מוטב ללמוד תורה מלעסוק בגנותם של ישראל".
הרב לאופר מציין, כי הסברו של ר' זלמן לייב נרמז בדבריו של אדמו"ר הזקן ב"ליקוטי-תורה":
והמספר בגנות חבירו או דובר שקר, הרי הבל היוצא מפיו הנה הוא הבל ורעות רוח, תבירא דרוחא כו' שמשבר ומפסיק כח וחיות רוח אלקים הנמשך אליו. ולכן אפילו עוסק בדברי תורה אחר כך, הרי לימודו אינו נקרא בשם דבר ה' זו הלכה.
היינו, ששיחת לשון הרע פוגמת במהות לימוד התורה.