הרב לנדא ציין אף את מועד קביעת המזוזה:
כ"ק רבינו (מוהרש"ב) נבג"מ זיע"א היה מחכה בקביעת מזוזה זמן די ארוך, כפי שנשא בזכרוני - כשבועיים בערך. ובטח גם שמע כ"ק שליט"א את הטעם על זה, מעניין המשכת המקיף בפנימי כו'.
הרבי הגיב על כך:
במענה על מכתבו מכ"ח אייר, בו מזכיר טעם לחכות בקביעות המזוזה כשבועיים בערך, וכנראה מסגנונו בעל הטעם הוא אחד מנשיאנו, אף שאינו מפרט בזה, הנה לא שמעתי איזה ענינים בזה, ותשואות חן אם יודיע יותר מפורט.
אף שמנהגי לייעץ להשואלים אותי, לקבוע המזוזה תיכף לכניסה לדירה, כמובן בלי ברכה, הוא על דרך האמור בהיתר חדש, שבזמן שהקריבו העומר העומר מתירו, אבל לאחרי זה הרי מצד הדין מותר מיד בהתחלת היום, והוא הדין בנוגע להמשכת המקיף, שאלו שיכולים לפעול זה בעבודתם תלוים בתוצאות העבודה, מה שאין כן לאנשים כערכנו, אשר אין אתנו יודע עד מה.
ובהמשך להנהגה האמורה, הנה ביום השלשים מסירים מזוזה אחת על מנת לבודקה ולהחליפה בנאה הימנה, ובשעת קביעת מזוזה החדשה מברכין ומכוונים להוציא בהברכה כל המזוזות.
והרב לנדא השיב:
ודאי ידוע מה שאמר כ"ק רבינו נבג"מ (מוהריי"צ) הטעם על זה: "מזוזה איז מקיף, דארף זיין [צריכה להיות] המשכת המקיף בפנימי, דארף דאס האבן [נצרכת] עבודה". והראה כ"ק רבינו (מוהרש"ב) באצבעו הקדושה על רצפת הפארקעט [העץ] אשר בחדרו, ואמר: "ביי מיר וועט קיין איין ברעטעלע ניט בלייבן ניט קיין מזוכעכדיגע" [אצלי לא יישאר אפילו קרש אחד בלתי מזוכך].
הרבי התעניין אצל הרב לנדא בסוגיות רבות נוספות, ובד בבד, המריצו להעלות את זיכרונותיו על הכתב.