הרבי התעניין אצל הרב לנדא, אודות מיקומה של המזוזה:
איקלע לידי ענין הנוגע בדין מזוזה, כשיש סתירה בין היכר ציר ורוב תשמישם, שמהלכת שמועה בין זקני החסידים על דרך הוראת נשיאנו הקדושים בזה (ויש אומרים מאדמו"ר הזקן), וכיון שנוסחאות שונות שמעתי כאן, אסיר תודה אהיה לכבודו אם יודיעני, השמע בזה ופרטי הנוסחא וכו' וכל המפרט הרי זה משובח.
הרב לנדא השיב:
רבינו זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע, היה קורא לי בכל פעם של קביעת מזוזות להתלוות על ידו וילמדני סדר קביעותה. כלל זה מסר לי בשם כ"ק מהר"ש - אף פעם לא הזכיר בעניין זה איזו שהיא קבלה בשם אדמו"ר הזקן - שמחוץ לדלת הראשונה החייבת במזוזה, צריכים להתחשב רק עם היכר ציר, אבל בדלת הראשונה ממש, קובעים מימין אפילו אם היא נפתחת לחוץ.
והוסיף לספר, כי בדירתו טרם שהוסיפו עליה, היה חדר - והוא החדר שהיה מקבל אחר כך שם ליחידות, שכל הדלתות היו נפתחות החוצה, וכ"ק מהר"ש בעצמו קבע שם בכל הדלתות את המזוזות לפי היכר ציר, כלומר שלא היה, לפי זה, אף דלת אחת של כניסה לתוך החדר.
וכ"ק רבינו שאל את אביו: "אם כן, מאין יכנסו?" ועל זה ענה לו כ"ק אביו אדמו"ר מהר"ש: "וואס ארט דאס מיך, זאל ער שפרינגען דורכן פענסטער" [מה זה נוגע לי? שיקפוץ דרך החלון].