הרה"ח ר' יעקב לנדא תיאר מופת מעניין שחולל הרבי הרש"ב לאחר הסתלקותו:
"הסתלקותו של הרבי הרש"ב שברה את לבי לחלוטין, ובה בעת נקלעתי למצוקה כלכלית איומה. החלטתי לשפוך את שיחי באוהלו הקדוש של הרבי, בדומה לנהוג בעת יחידות, ללא אמירת תפילות כלשהן. וממחשבה למעשה.
"בשובי מהאוהל, ביום שישי, הסחתי את דעתי מצרותיי והתפניתי להשגת לחם משנה לכבוד שבת. בדרכי, פגשתי בפינת הרחוב את בנו של רבה של העיר רוסטוב, מר ליפשיץ, שהציע לי לרכוש ממנו זוג נזמים. הצגתים בפני יהודי מומחה, שאישר את טיבם, ופניתי לביתו של הרה"ח ר' יצחק יואל רפאלוביץ ע"ה, כדי שירכשם.
"הרב רפאלוביץ נענה להצעה, ושיגר את בנו אל הרבי הריי"ץ, כדי ללוות ממנו כסף. צעדו של הרב רפאלוביץ מצא חן בעיניי, ומיהרתי לביתו של הרבי, כדי ללוות ממנו כסף ולרכוש בעצמי את הנזמים.
"הקשתי על דלת ביתו של הרבי, וביקשתי את סליחתו הקדושה, בצייני, כי ממילא היה מגיע סנדר רפאלוביץ ומטריד את מנוחתו. הרבי השיב: "כן, אולם מה אעשה, שאף לי אין כסף. נקרא לזלמן אידל (המשרת), אולי יש לו".
"לזלמן אידל היה אכן את הסכום הדרוש, ורכשתי באמצעותו את הנזמים. כעבור זמן מה, מכרתים לרה"ח ר' שמואל גוראריה ע"ה, והרווחתי מן העסקה מאה מטבעות. כששחתי על כך לרבי הריי"ץ, אמר לי:
"בעת הקשתכם על הדלת, שמעתי קול, אומר בזה הלשון: "יענקל היה אצלי היום. רחמנות רבה עליו, יש לסייע לו". היעדר הממון ברשותי הכאיב לי, ומיהרתי לרדת למטה, כדי לקרוא לזלמן אידל. נו, תודה לקדוש ברוך הוא שהרווחתם".