חלק בלתי נפרד מחב"ד בירושלים, הייתה אישיותו הייחודית של הרה"ח ר' אשר ששונקין, בנו של הרה"ח ר' נחום שמריהו.
ר' אשר התגורר אומנם בירושלים כמה שנים בלבד, אך דמותו האגדית, שצצה מן הלא נודע ושרדה במסירות נפש את רוסיה הסובייטית, סימלה את ניצחונם של החסידים ונחקקה לנצח. נקל לשער את השפעתו הרבה על ציבור אנ"ש בעיר הקודש. חסידים ירושלמיים רבים דבקו באישיותו וקיבלוהו כמשפיעם.
דמותו הנפלאה של ר' אשר, נודעה בקרב אנ"ש ברחבי תבל - עוד בעת היותו ברוסיה, ועוררה תקווה רבה לשחרורו. יציאתו בפועל, היוותה התממשות נבואה של הרבי. היה זה ביום ג' מר-חשוון תשכ"ד, ביחידות לקרובת משפחתו, הגב' רחל תחי' זמיר. היא ביקשה ברכה עבור שחרורם של ר' אשר ובני ביתו, אשר מגישים בקשות להיתר יציאה - במשך שלוש שנים, ונדחים.
הרבי השיב: "סבור הנני, כי יקבלו היתר יציאה בקרוב, משום שכעת מקילים בעניין היתרי יציאה. אזכירו שוב על הציון". הרבי אף התבטא מפורשות אודות ר' אשר: "הוא יֵצא בקרוב". וכך הווה.
הרה"ח ר' יואל כהן מציין:
"בהתוועדות שמחת תורה, בראשית שנות הכ"פים, תיאר הרבי את המצב ברוסיה, והתבטא, כי על-פי ההלכה, יש להתחשב בבית דין של מטה ולא בבית דין של מעלה. הרבי פסק בעצם, שעל החסידים לצאת מרוסיה. ואכן, ר' אשר והרה"ח ר' מענדל פוטרפס השתחררו מייד אחר-כך, וזרם היציאה נמשך עד לשחרורם של כולם".
הגעתם של ר' אשר ור' מענדל, שנודעו בידידות נפשם, לחצרות קודשנו בשנת תשכ"ד, עוררה התרגשות עצומה. הרבי התבטא אודותם באותם ימים: "הניצנים נראו בארץ". נוכחותם שימשה הוכחה, כי יציאה מרוסיה אפשרית.
הם זכו לקירובים נפלאים מהרבי, ובין היתר, ביקשם לעמוד לצדו בעת התקיעות, כיבדם בהקפות והעניק להם יין בעת ההתוועדות.