הרה"ג ר' יוסף צבי הלוי סגל מתאר מה ששמע מהרה"ח ר' אשר ששונקין:
"אחד מידידיו החסידיים של ר' אשר לא זכה לילדים במשך שנים רבות. הוא פנה אל טובי הרופאים ברוסיה אולם ללא הועיל. לבסוף, החליט לברוח ממדינתו במסירות נפש, ולהיפגש עם הרופאים המומחים ביותר בעולם. תוכניתו הצליחה, והוא הגיע לעיר ווינה שבאוסטריה, שם שכן מרכז רפואי עולמי.
"כעבור שנים, יצא ר' אשר מרוסיה, ופגש את חברו הטוב בתום נתק ממושך. באחד הימים, הזמינו החבר לשמחת בר המצוה של בנו. ר' אשר נדהם לשמוע כי חברו חובק בן, והחבר פתח בסיפורו:
"הרופאים בווינה לא סייעו מאומה, והכול טענו כי המקרה אבוד. נסעתי לחצרות קודשנו, וביום כ"א סיוון שהיתי ביחידות. אמרתי לרבי, כי חפץ הנני לאמץ ילד. חששותיו הקדושים מאימוץ ילדים - ידועים, ופעמים שזיכתה הצהרה זו בברכה לזרעא חייא וקיימא.
"ניכר היה על פניו הקדושות של הרבי כי כעת הינה עת רצון, ותגובתו הקדושה הייתה: "מדוע ילדים זרים? תזכו לילד משלכם! אולם שימו לב לא לשכוח אותנו".
"יצאתי מהיחידות מבולבל לחלוטין, ולא הבנתי את פשר ציוויו הקדוש. "מה עליי לא לשכוח?!" תהיתי. לאחר התבוננות ארוכה, החלטתי לשאול את הרבי בעניין, בהתוועדות הקרובה. ואכן, בעברי לפני הרבי, הבעתי את אי הבנתי בדבריו הקדושים. הרבי השיב: "פשוט, להעניק את שמו של כ"ק מורי וחמי אדמו"ר".
"הוראתו הקדושה הדהימה אותי לחלוטין. רעייתי לא נפקדה עדיין, והרבי מבשר כבר על לידת בן ומצביע על זהותו של השם. אומנם, נזכרתי מייד, כי חמי נקרא "יצחק", והיאך אקרא את בני בשמו?! שבתי אל הרבי, שלא כמקובל, ואמרתי: "הרי לחמי קוראים "יצחק"!" הניע הרבי את ידו הקדושה בביטול ואמר: "נו, אז תעניק את השם הראשון בלבד".
"ידידו של ר' אשר סיים את סיפורו והצביע על בנו: "זהו יוסל'ה שלי, בו זכיתי הודות לברכתו של הרבי".