בסוף ימיו, נחלה הרה"ח ר' אשר ששונקין במחלה ההיא, לא עלינו, וסירב לקבל טיפולים רפואיים - אשר יפגעו בזקנו. מחלה זו הכריעתו. עיקשותו החסידית, מלמדת יותר מכול על מסירות נפשו, שנמשכה אף לאחר צאתו מרוסיה. נקל אם כן לשער את עוצמתן של התוועדויותיו ואת הדוגמה החיה שהקרין סביבו.
לצד מעשיות הגבורה מרוסיה ששח, סיפר ר' אשר רבות אודות רבותינו נשיאינו והנהגותיהם. להלן אחד מסיפוריו:
"המשפיע הרה"ח ר' שמואל גרונם אסתרמן סחר לפרנסתו בעצים. פעם, מנעו ממנו התחייבויותיו המסחריות להמתין לתורו ליחידות, והוא מסר את פתקו למשפיע הרה"ח ר' חנוך הענדל קוגל, כדי שימסרו לרבי המהר"ש.
"ר' הענדל מסר תחילה לרבי פתקים של שני בעלי בתים, שהופקדו בידיו, ולאחר-מכן הגיש את פתקו של ר' גרונם. עיין הרבי בפתקים של בעלי הבתים, והפטיר בחוסר שביעות רצון: "אלו שאלות הם שואלים?!" אולם כשקרא את פתקו של ר' גרונם, שבע הרבי נחת רוח ובירכו.
"כשיצא ר' הענדל מהיחידות, מיהר אל ר' גרונם ואמר לו: "הבא בקבוק משקה. פתקך הסב נחת רוח לרבי!" הוא אף שאל את ר' גרונם: "מה כתבת בפתק?" ונענה: "כתבתי אודות עניינים גשמיים, אך הוספתי את התיבות: "קצתי בחיי, לולא מעט החסידות לעיונא שלומדים".