הרה"ח ר' אשר ששונקין מצטט ברשימותיו משל מאלף מפיו של הרה"ח ר' מיכאל דבורקין, בתוספת הקדמה וביאור הנמשל:
פעם, שאל חסיד את רבינו הזקן, האם להשתדל שאביו יהפוך לחסיד. ענה לו רבינו הזקן, שאם יש לו שמחה של מצוה, יש להניח לו. אם כן מובן מהסיפור, שתכלית הכוונה שבגללה גילו את זאת החוכמה בדורות האחרונים היא, כדי שלימוד התורה וקיום המצוות יהיו בשמחה, ולכן היה הרבי המהר"ש נ"ע קורא למנגדים בשם התואר "העצובים".
אבל צריך להבין: בדורות אלו, האחרונים שבאחרונים, שנתקטנו המוחות והלבבות עד קצה האחרון, והחושך כפול ומכופל, ועבודת המוח והלב היא בשפל המדרגה, איך יכולה להיות העבודה בשמחה?
וביאור העניין הוא:
פעם, הייתה התוועדות ברוסיה, בלנינגרד, שראשי המדברים בה היו ר' יצחק מתמיד הי"ד ור' מיכאל דבורקין ע"ה. וסיפר ר' מיכאל משל, ששמע בליובאוויטש, בזה הלשון:
"פעם היה מלך, שהיה לו חוש ללכת ביער לצוד חיות. פעם הלך ביער והיה מאוד שקוע בציד חיות, [עד] שתפס שנהיה לילה. וכשהוא יצא מהיער, כבר היה חושך והחל לרדת גשם ונהיה קר והוא היה מאוד רעב, ולהגיע להיכל המלך היה רחוק מאוד. הוא התחיל אפוא לחפש בית כדי להתחמם ולאכול משהו וללון בו את הלילה.
"הוא מצא ליד היער בית קטן, נכנס בו וביקש משהו לאכול. נתנו פרוסת לחם שחור יבש ויותר מזה לא היה דבר בבית. הוא אכל את פרוסת הלחם בתיאבון רב, כיוון שהיה רעב מאוד, ושתה מעט מים קרים. הרצפה הייתה של חול, פרסו מעט קש והוא שכב לישון. אבל היה לו קר ומצאו בגד ישן קרוע וכיסו אותו בו. הוא התחמם ושנתו ערבה לו. בבוקר, הוא קם והלך להיכל המלכות.
"לאחר מכן קרא המלך לבעל הבית שהיה אצלו, ונתן לו במתנה ארמון גדול וכסף רב, כך שהפך לעשיר הגדול ביותר במדינה ונהיה למקורב בית המלך. כאשר כל השרים והנכבדים ראו זאת, הם שאלו את המלך:
"הרי כאשר המלך מגיע לבקר אותם, הם מכבדים אותו במאכלים הכי טובים ומקבלים אותו בארמונות גדולים ויפים, ובכל זאת הוא לא מתפעל, ואילו העני הזה נתן לו פרוסת לחם שחור ויבש, והמלך רומם אותו כל כך?"
"ענה להם המלך: "באותה שעה הייתי רעב מאוד והיה לי קר מאוד, ופרוסת הלחם השחור שהשביעה אותי והבגד הישן שחימם אותי - היו יקרים לי יותר מכל המאכלים המשובחים שלכם, וביתו הקטן היה יקר לי יותר מכל הארמונות היפים שלכם".
עד כאן המשל שסיפר ר' מיכאל דבורקין. ר' יצחק מתמיד לקח משקה כל הלילה וחזר על המשל - שכאשר קר וחשוך, כמה יקרה אפילו פרוסת לחם שחור ויבש.
את המשל שר' מיכאל סיפר, הוא שמע בליובאוויטש, ומובן שהוא נובע מבר-סמכא והוא מכוון לנמשל, וכפי שראינו שר' יצחק מתמיד החיה את עצמו עם המשל והתוועד איתו כל הלילה. וגם ידוע, שהרוז'ינר נ"ע אמר שהיהודים שיהיו לפני ביאת המשיח, למרות שיהיו בבחינת קטנות המוחין והלבבות, בכל זאת עבודתם תהא חשובה למעלה כמו עבודת הצדיקים הגדולים הקודמים.