מאורעות רוסיה ליוו את הרה"ח ר' אשר ששונקין עד יומו האחרון. הוא תיאר את מסירות נפשם של החסידים לנוכח מעללי הקומוניזם, ודאגתו לאחיו שנותרו מאחורי מסך הברזל לא ידעה גבול.
בהתוועדות שבת י"ד אלול תשכ"ד, בחצרות קודשנו, בכה ר' אשר, וביקש מהרבי ברכה עבור יהודי רוסיה. בשבת שלאחר-מכן, פנה אליו הרבי בתמיהה, במהלך ההתוועדות: "ר' אשר, פארוואס זאגסטו גארניט?!" (מדוע אינך אומר מאומה?). הוא ביקש מייד ברכה, והציע, להנהיג אמירת ספר התהילים מדי שבת, לזכותם של יהודי רוסיה. הרבי חייך בעת דבריו, בניגוד להנהגתו הכללית במהלך ההתוועדות.
לאורך השנים, נהג ר' אשר להיעמד בעת התוועדויותיו של הרבי, ולתאר התרחשויות נוראיות שחוו החסידים ברוסיה. הרבי האזין לדבריו, ופעמים שהיסה את מי שהשתיקו.
בהתוועדות חג הפורים תשמ"ה, פצח ר' אשר בריקוד יחד עם אחד החסידים שיצאו מרוסיה, והרבי הורה לחסיד רוסי נוסף להצטרף לריקודם. לאחר-מכן אמר הרבי בחיוך, לקהל שביקש להשתיק את ר' אשר: "וואס וועט אייך העלפן אייער זינגען, און אייער שטערן אים, אז ער האט זאכן וואס ער מוז דערציילן" (מה יועילו לכם שירתכם והפרעתכם לו, בעת שיש לו דברים אשר מוכרח לספר).
ר' אשר סיפר לרבי סיפור ארוך עם פרטים רבים, ולבסוף הגיב הרבי: "אויב ער געדיינק אלע פרטים פון יענער סיפור דארף מען פרעגן א רב צי ער האלט שוין בא "עד דלא ידע" (אם זוכר הינו את כל פרטי הסיפור, יש לשאול רב האם אוחז הוא כבר ב"עד דלא ידע").
לאחר-מכן, התבטא הרבי: "אויב ער איז אזא מצב ווען ער האלט ביי "ידע", קען מען זיך פארשטעלן וואס וועט זיין ווען ער וועט האלטן ביי "לא ידע"! (אם הינו במצב כזה בעת שאוחז ב"ידע", ניתן לשער מה יהיה כשיאחז ב"לא ידע"!).