תחילה, נשאו בעול ההשפעה בתל-אביב שני המבוגרים שבחבורה, הרבנים החסידים, הרב זלמן משה היצחקי והרב מיכאל דבורקין ע"ה. אומנם, בראשית שנות ת"ש לקה ר' זלמן משה בשיתוק פיזי, ובשנת תש"ז העתיק ר' מיכאל את מגוריו לחצרות קודשנו.
התפתחויות אלו, העמידו את הצעירים יותר, בהם הרבנים החסידים, הרב אליעזר קרסיק, הרב משה גוראריה והרב נחום גולדשמיד ע"ה, כראשי המדברים בבית הכנסת.
השיעורים העיקריים בתורת החסידות נמסרו על-ידי הרב גוראריה והרב גולדשמיד. התמימים בעלי ההבנה בחסידות, למדו אצלם בפרטיות והאזינו בשקיקה לביאוריהם. הרה"ח ר' אורי בן-שחר ע"ה ציין, כי השניים השלימו איש את רעהו, בדוגמת "חוכמה" ו"בינה": "ר' מיישקה מסר את ה"נקודות" העמוקות ור' נחום הסבירן היטב".
בד בבד, כיהנו ברחבי תל-אביב-יפו רבנים חב"דיים מובהקים, ובראשם הרב שאול דובער זיסלין והרב אלכסנדר סנדר יודאסין ע"ה, שנמנו עם העולים לארץ הקודש. הם ניהלו בתי כנסת בשכונותיהם וקירבו רבים אל המאור.