הרה"ח ר' יואל כהן נזכר בערגה:
"היה זה תענוג, לשהות בבית הכנסת ברחוב נחלת-בנימין, ולהתרועע עם דמויותיו החסידיות. להשפעתו של בית כנסת זה, לא היה אח ורע באותם ימים".
הרה"ח ר' אורי בן שחר ציין:
"הרבי הרש"ב התבטא, כי פעמים, רווה נחת רוח יתרה דווקא מהבחור הפשוט ביותר, משום שתלמיד זה מודע למצבו הרוחני ואינו מחקה אחרים. תכונה פנימית זו מהווה אבן יסוד בחינוכה של תומכי-תמימים, ואפיינה את החסידים בתל-אביב. הם הצטיינו באישיות עצמית, נעדרת חיקויים ובליטות. תביעתם המרכזית, בהתוועדויותיהם בבית הכנסת, הייתה עבודה פנימית".