האחווה בין החסידים בתל-אביב, הייתה אף היא למעלה מטעם ודעת, והתבטאה במסירות נפש הדדית. תביעותיהם האחד מהשני, לא פגמו כהוא זה בחברותם האמיצה. זר שייחשף לאיגרות שהוחלפו בין החסידים בתל-אביב, יסבור לתומו, כי בין המכותבים שרר מטען אמוציונאלי שלילי. אולם, כאמור, שונים היו פני הדברים לחלוטין.
הרה"ג ר' מרדכי שמואל שיחי' אשכנזי מתאר זאת:
אחד החסידים בתל-אביב נתפס מעט לציונות, וננזף ברבים על-ידי הרב משה גוראריה. אומנם, למרות העלבון שספג, נותר החסיד ידיד אמת של הרב גוראריה, ואף הביע הבנה לרגשותיו.
בשבת פרשת ראה, באחת השנים, הועלה אותו חסיד ל"שלישי", ובעת ההתוועדות העיר לו מי מחבריו: "הכול בהשגחה פרטית. זכית בעלייה הנושאת מסר ברור עבורך: "כי יסיתך אחיך וגו' נלכה ונעבוד". החסיד האזין לדברים בשתיקה, למרות הפגיעה בכבודו האישי.