הרה"ח ר' נחום שמריהו ששונקין ע"ה סיפר, כי נסע בלוויית הרה"ח ר' אלחנן דוב מרוזוב וחסיד נוסף אל הרבי הרש"ב, שהתגורר בעיר רוסטוב. במהלך הנסיעה, עלו פקחים לרכבת ובדקו את הנוסעים ואת תעודותיהם. הרב ששונקין נשא תעודה של "רב" ולכן הותרה נסיעתו. הרב מרוזוב והחסיד הנוסף הצטוו לרדת מהרכבת, והוזהרו כי אי ציותם יוביל להשלכתם ממנה תוך כדי נסיעתה.
הרב מרוזוב ירד מהרכבת, בעוד החסיד הנוסף דבק בהחלטתם הנחושה של השלושה, להגיע אל הרבי ויהי מה. הוא המשיך בנסיעתו לצד הרב ששונקין, ובתחנה הבאה עלו פקחים שוב. הם הקפידו על נוכחותו והשליכוהו מהרכבת. הוא נהרג במקום.
הרב ששונקין הגיע לרוסטוב, ושח לרבי הרש"ב אודות האירוע. הוא סיים את דבריו באומרו: "אינני יודע מה קרה עם חוניע". הרבי התבונן לרגע והתבטא ברוח קודשו: "חוניע כבר בבית".
ואכן, הרב מרוזוב שב לביתו, לא לפני שניצלו חייו פעם נוספת. היה זה בעת המתנתו לרכבת שתובילו לעירו, כאשר ניגש אליו גוי שלוף אקדח והודיע לו: "הינך ז'יד ומעוניין הנני לירות בך". הגוי נענה לתחנוניו של הרב מרוזוב והתיר לו להתפלל טרם ביצוע זממו.
הרב מרוזוב האריך בתפילת שמונה עשרה של מנחה, ובסיימו הודיע לו הגוי: "כעת יכול הנני לירות בך". הוא שלף את האקדח וחפץ לבצע את זממו, אך אז התקרב לפתע גוי אחר והניעו מתוכניתו.