בעת שהלכה רעייתו של החסיד הנודע הרב ניסן הורוביץ ע"ה לעולמה, ללא שהותירה ילדים אחריה, היו מכריו מאובנים, מבלי יכולת למצוא מילת חיזוק או ניחומים. אחד מהתמימים התקרב אל ר' ניסן בהיסוס רב ובצעדים כבדים, ומה הופתע עם פריצת השתיקה על-ידי האבל, שאמר: "עתה מובן יותר עניין בחסידות".
ואכן, מצבו הנורא של ר' ניסן לא השפיע כלל על תפילתו והתוועדויותיו. הוא תבע מתלמידיו עבודה פנימית - תוך הבטה אופטימית על הצלחתם במשימה, וחזר על דבריו הקדושים של אדמו"ר האמצעי, בספרו "דרך-חיים": "העושה תשובה ואינו שמח, הרי הוא כאדם שנפל לבור וכשנחלץ משם אזי כל זמן שאינו בשמחה, אות הוא שעדיין מלוכלך הוא ברפש וטיט".