ר' גרשון תיאר אף הוא את גדלותו של אביו הרה"ח ר' חיים משה אלפרוביץ:
"אבי נהג לרכוש מזוזות, ולהתקינן על פתחי בתיהם של הפועלים שעבדו לצדו. פעם, ניגשה אליו קבוצת פועלים, והגיבור שבהם - ערום בחצי גופו העליון וגבוה מאוד, תבע להסיר את המזוזות. הרים אבי את עיניו ואמר בקול נמוך: "אם מסיר הינך את המזוזות - אינני ערב לחייך".
"הגיבור שמע זאת והחל רועד, ובתוך רגע נעלם עם כנופייתו. תהיתי באוזני אבי על המעשה המופתי, והוא השיב בפשטות: "מופתים?! חס ושלום. אלה דברים היוצאים מן הלב".