כדי לעמוד על דמותו של הרה"ח ר' חיים משה אלפרוביץ, יש להתבונן בסיפורו של בנו, ייבדל לחיים טובים, הרה"ח ר' ירחמיאל:
"טרם יציאתנו מרוסיה, חש אחי, הרה"ח ר' גרשון ע"ה, שלא בטוב, ואובחנה אצלו מחלת הטיפוס. חומו עלה במהירות ומצבו הלך והידרדר. באחד הימים הודיעו רופאיו להוריי: "עליכם להתכונן לגרוע מכול".
"המשפחה כולה נחרדה, אולם אבי בז לרופאים ואמר: "אם זו בשורתכם, יכולים הינכם לשוב לעבודתכם". לאחר שיצאו הרופאים, פנה אבי אל בני הבית ואמר: "הרופאים הינם כלומניקים. ממתי נעשו בעלי בתים על נפש של יהודי?! בעל הבית היחיד הינו הקדוש ברוך הוא".
"סבי, שנכח במקום והיה שרוי במתח עצום, זעק: "הילד מפרפר בין חיים למוות, ומשחק הינך משחקים חסידיים?!" אולם אבי שב על דבריו והוסיף: "אבריק מייד איגרת אל "אבא" (שם הצופן שרמז על הרבי), ובד בבד מקבל הנני על עצמי שמונה עשרה תעניות".
"אבי יצא מהבית ושיגר מברק אל הרבי. הוא שב רגוע לחלוטין ואמר: "הרפואה כבר תגיע". ואכן, ברכתו של הרבי לרפואה ולהצלחה הגיעה במברק מהיר. אבי צהל והחל בתעניותיו. חומו של גרשון ירד בהדרגה, ואבי דבק בתפילותיו ובתעניותיו. בתוך כמה ימים, שוחרר אחי מבית הרפואה".