הרה"ח ר' שלום פלדמן מספר:
הרה"ח ר' חיים משה אלפרוביץ התוועד עם הבחורים בחצרות קודשנו, ותבע מהם לעבוד את הקדוש ברוך הוא ב"אהבה רבה", ולא להסתפק ב"אהבה זוטא". הבחורים גיחכו לשמע דבריו, לאור הבנתם כי אינם אוחזים בדרגות אלו כלל. אומנם, ר' חיים משה, בתמימותו הפנימית, פירש את צחוקם כאי הסכמה עם קביעתו, והוא הוכיח להם מספרי חסידות את צדקת דבריו...".
באותו ביקור בחצרות קודשנו, השתתף ר' חיים משה בוועידת צעירי אגודת חב"ד. הוא סבל מליקוי שמיעה, ובפשטותו החסידית, סבר, כי כלל נאומי הוועידה עוסקים בענייני אהבת ה' ויראתו. כאשר הוזמן לנאום, פתח את דבריו כ"המשך ישיר" לנאום הקודם, ומנה שלוש דרגות ביראת ה'...
נאומו נמשך רגעים מועטים, ובהם זעק: "הרבי עורר במאמרו האחרון אודות טמטום המוח והלב. עלינו להסיר את הטמטומים ולנקות את המוח ואת הלב". הקהל נותר פעור פה, ונחשף לדמותו של חסיד פנימי, המתעקש לקיים את דברי הרבי כפשוטם, ואינו מסתפק ביישום משימות קלות.
לאחר-מכן, הוצגו בפני הרבי כלל נאומי הוועידה, ועל פניו הקדושות ניכרה קורח רוח רבה, מדבריו של ר' חיים משה ומעוצמתו החסידית.