הרה"ח ר' יואל כהן מספר:
הרה"ח ר' חיים משה אלפרוביץ היווה סמל ודוגמה של יהודי, שהפנים את תביעותיה של החסידות בעניין יראת שמיים ואהבת ישראל. לדוגמה:
"במקצועו הוא היה שוחט, אולם בהגיעו לארץ הקודש סירב לשחוט, מחשש להשגת גבול. הניסיונות לשכנעו עלו בתוהו, ורק כאשר הבהיר באוזניו השוחט המקומי בעצמו, כי הביקוש הרב מצריך תוספת כוח אדם - התרצה והחל לשחוט.
"עם הזמן, נודע ביראת השמיים המופלאה שלו, והכול חפצו בשחיטתו. לקראת יום כיפור, השתרך תור ארוך של אנשים, שביקשו את שירותיו לכפרות. ר' חיים משה הורה לבנו לסור לביתו של השוחט הוותיק, ולעמוד על מידת התור שם. כששב הבן ודיווח על היעדר תור, פגם ר' חיים משה את סכינו והודיע על סיום שחיטתו.
"הניסיונות לשכנעו לשוב מהחלטתו, כולל על-ידי השוחט עצמו, עלו בתוהו. הוא המיר את מלאכת הזביחה בעבודה פיזית של סבלות אבנים, בחברת "סולל-בונה".
"עם הזמן, נוכח מנהל העבודה בחברה, ברצינותם של שני פועליו החב"דיים - ר' חיים משה ודודי, הרה"ח ר' אריה לייב כהן ע"ה, והוא החל להעסיקם בהשגחה על מכונה כלשהי - המהווה משימה קלה יותר. אולם, בתוך שעה או שעתיים, הודיע ר' חיים משה לדודי על שובו למלאכת הסבלות: "עבודה זו תופסת את ראשי, ואינני מסוגל לחזור במהלכה אפילו פרק אחד של משניות או תניא".