לקראת חג הפסח תשי"א, התריע הרה"ג ר' אברהם חיים נאה, כי תקנתה של הממשלה מאותם ימים - במסגרת מאבקה בשוק השחור, האוסרת ומבטלת רטרואקטיבית מכירה פרטית של מזון, מרוקנת את מכירת החמץ מתוכנה:
בעינן שיוכל הגוי להוציא לפועל את הקניין, כפי המבואר בשטר המכירה.. ויש לו דריסת הרגל ולבוא לקחת החמץ וכו'. וכאן ידוע שזה אי אפשר כלל. דהרי בוודאי ייתפס בקלקלתו, בזמן שירצה לסחוב החמץ אחרי שכבר ישלם עבורו. ויהיה צפוי לעונש ולהחרמת הסחורה, ואין איש בעולם שייכנס בעסק ביש כזה.
הצעתו של הרב נאה הייתה אחת:
אלו שהיכולת בידם, יפעלו אצל הממשלה, שתפרסם ביטול החוק לעניין מכירת חמץ. שלא תבטל המכר. ולא תחרים הסחורה. ותרשה לו סחר חופשי עם החמץ.
ואם לא תרצה הממשלה לתת לנוכרי חופש לגמרי, אפשר לסדר חוק כזה, שרשות לכל נוכרי לקנות החמץ, למדוד ולשקול ולשלם עבורו. ולקחת אותו לרשותו. אולם יעמוד תחת פיקוח הממשלה. ויקבלו דין וחשבון על הכמות והאיכות של החמץ הנמצא אצלו. ויש לו רשות למכור החמץ לחנוונים ישראליים ונוכריים. למי שירצה או לפי כיוון הממשלה.
בפועל, לא נעשה דבר בנידון, ולשנה הבאה עורר הרב נאה שוב:
המשא ומתן בלא רישיון, אסור על-פי החוק הממשלתי, ואין הממשלה מכירה בעצם המכר, ומחרימה הסחורה כשבא לידה מקרה כזה, ומענישה את המוכר והקונה, לפי זה כל עניין מכירת חמץ לנוכרי, שנושא לעת עתה אופי של משא ומתן בשוק השחור, אין לו קיום על-פי החוק הממשלתי, וממילא גם על-פי התורה אין קיום למקח כזה.
הרב נאה העלה שורה של בעיות הלכתיות נוספות, הטמונות במכירת החמץ עקב התקנה הממשלתית, וקרא לרבנים "המקורבים למלכות" לפתור את העניין. לבסוף, קיבל מענה ממזכירו של הרב הראשי לישראל, הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג:
הנני מתכבד להודיעו, כי נתקבל מכתב למרן הרב הראשי שליט"א מהממונה על מכירת חמץ במשרד הדתות, המרשה לכל יחידים בארץ, סיטונאים וקמעונאים וחנויות הסקריפים לסדר מכירת חמץ כדת וכדין לפי תקנות בית דין ועל דעתו.
כבוד הרב הראשי מרן שליט"א מסכים להצעתו דמר, שמהראוי למסור לנוכרי הקונה, שעליו לעמוד תחת פיקוח הממשלה, במיני החמץ שיש עליהם פיקוח, והממשלה תקבע לו מחירים שיקבל עבור החמץ בשעה שירצה למוכרו לאחרים, והנוכרי ישלם איזה אחוזים פחות, למוכרי החמץ, כדי שיֵצא לו רווח מקניית החמץ.