חלק מסיפוריו המרתקים של הרה"ח ר' עזריאל זעליג סלונים נרשמו על-ידו, והתגלו לאחר פטירתו. להלן אחד מהם:
בקיץ תרצ"ג, נסעתי מארץ הקודש להסתופף אצל כ"ק אדמו"ר הריי"ץ, וכתמיד, הוזמנתי לסעודת שבת קודש על שולחן הרבי.
באותה הזדמנות, השתתף בסעודה גם הסופר-פסיכולוג פרופסור פישל שניאורסאהן (בנו של הרב ר' שניאור זלמן מהאמיל, נכד הצמח-צדק), והוא ביקש מהרבי שיספר משהו אודות אדמו"ר האמצעי.
תחילה, ביטל הרבי את בקשתו במחי יד, אך בהמשך הסעודה סיפר, כי פעם רצה אדמו"ר האמצעי לכתוב דא"ח. מה עשה? ביקש את המקהלה שלו לפתוח בשירה, ישב ליד השולחן כשפניו מוסבות אל הקיר, ולקול שירתה של המקהלה כתב חסידות "בערבות, נעימות ומתיקות".
פרופסור שניאורסאהן התפעל מאוד מהסיפור, וכשפגשתיו כעבור שנתיים בירושלים, סיפר לי, כי כתב מאמר ארוך סביב מעשה זה.