חלק מסיפוריו המרתקים של הרה"ח ר' עזריאל זעליג סלונים נרשמו על-ידו, והתגלו לאחר פטירתו. להלן אחד מהם:
כשהתקבל אדמו"ר הזקן לרבנות בליאזנא, היו שם שני אברכים מופלגים בתורה, אך מתנגדים. התנגדותו של האחד הייתה שלא על-פי טעמים ושלא בתוקף, אלא רק משום שאביו היה מתנגד עשה אף הוא כמותו. התנגדותו של השני, לעומת זאת, הייתה בטעמים לפי דעתו החלושה.
הלכו שניהם לאדמו"ר הזקן, כדי לקבל פניו ביום טוב כפי שורת הדין, וביקשו שיאמר להם תורה. אמר להם הרבי: "הדין עימכם". והמשיך:
"כתיב "מחץ מתנים קמיו ומשנאיו מן יקומון". פירוש "מחץ" לשון מחיצה. מי שהוא אינו מתנגד, אלא רק מפני מעשה אבותיו בידיו - "קמיו", יקום בתחיית המתים. "ומשנאיו", מי שהוא מתנגד בטעמים וממילא הוא שונא את החסידים, "מי יקומון" - לא יקום בתחיית המתים". ויותר לא אמר להם.