חלק מסיפוריו המרתקים של הרה"ח ר' עזריאל זעליג סלונים נרשמו על-ידו, והתגלו לאחר פטירתו. להלן אחד מהם:
הרבנית דבורה לאה, בתו של אדמו"ר האמצעי, נסעה פעם לחותנה הרה"ק ר' מרדכי מטשרנוביל, וקודם הנסיעה הזהירה רבינו שלא תראה לחותנה את בנם. אך כשהרב ר' מרדכי ביקש לראות את הילד, לא הייתה יכולה להעיז פניה, והראתה.
מייד נחלה הילד ונחלש, ומאחר ולא הייתה יכולה להודיע לאביה אדמו"ר האמצעי, סיפרה לחותנה כי הוזהרה לפני הנסיעה שלא להראות את הילד. ר' מרדכי הצטער מאוד שלא אמרה לו אזהרה זו, אך נבצר ממנו להושיע את הילד, ששבק חיים לכל חי.
כעבור זמן, התאוננה לפני אביה אדמו"ר על שאינה נפקדת בבן זכר, והשיב לה הרבי: "מה אעשה, ואתם שומעים (במדינת הרה"ק ר' מרדכי) שקוראים לאבא (אדמו"ר הזקן) בשם "רב" והינכם שותקים".
סיפורו המופלא של הרב סלונים, תואם לשיחתו הקדושה של כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, מחול המועד סוכות תשמ"ו:
אצל אלו שאינם חסידים נקרא בשם "שולחן ערוך הרב", מה שאין כן אצל החסידים - אין זה תואר מספיק כו', אלא ישנו תואר נעלה יותר שבכלל מאתיים מנה כו'.