ירושלים של זמננו מבורכת בלמעלה משלושים בתי כנסת חב"דיים, המהווים מוקד לתורה ולתפילה, להרבצת חסידות ולמבצעיו הקדושים של הרבי.
שונה בתכלית היה המצב בראשית שנות נשיאותו של הרבי, כאשר בעיר נמנו כשבעים משפחות חב"דיות בלבד. היה זה מצב סטטי ללא שום כיוון של גידול, שנמשך שנים רבות. חסיד חב"ד היה מי שאבותיו ואבות אבותיו נמנו עם חסידי ליובאוויטש, מאז ימיה הראשונים.
יתרה מכך, שררה ירידה כמותית בקרב עדת חב"ד. זאת מהטעם הפשוט, שמלבד הישיבה הגדולה של תורת-אמת, לא נמנו מוסדות חינוך חב"דיים בירושלים. במצב זה, בן למשפחה מאנ"ש, בשנותיו הצעירות, לא נקשר לשום מסגרת חב"דית.
נוסף לכך, אם לא התגוררה המשפחה בסמיכות לתורת-אמת או לאחד משני בתי הכנסת החב"דיים שהיו קיימים אז, נאלצו בניה להתפלל בבית כנסת שונה. במקרה כזה, התרופפו לחלוטין קשריהם עם הקהילה החב"דית, והם אף התערו בחברה חרדית אחרת.
ישיבת תורת-אמת עמדה אומנם בפרץ באותם ימים, ובאמצעות דמויותיה הדגולות קירבה רבים אל המאור, אך כוחה היה דל מלהתמודד עם הנתונים האמורים, שהעמידו את חב"ד בירושלים בסכנת הכחדה.
בתחום זה, כמו בתחומים רבים אחרים, חלה המהפכה שחולל הרבי בעולם היהודי, עם הטלטלה העזה שטלטל את חיי היהדות מאז עלותו על כס נשיאות חב"ד.
התנופה שיצר הרבי הביאה להתעלות רוחנית בקרב המשפחות החב"דיות. בניהן חשו במשב הרוח המרענן, והחלו נמשכים בהתלהבות לתורת חב"ד ולאורחות חייה, לצד התקשרות אמת לרועה הדור ומנהיגו. בתוך זמן קצר פשטה המהפכה אף על הקהילות החרדיות בירושלים, כשרבים מהן נמשכים אל האור החסידי, ומתקרבים לחב"ד בכלל ואל הרבי במיוחד.
הצינורות המרכזיים של תנופה זו היו ארגון צעירי אגודת חב"ד ורשת ישיבות הערב, שהקים הרבי והופעלו על-ידי תלמידי תורת-אמת, בחורים ואברכים כאחד. כך הפכה תורת-אמת לבסיס המרכזי של פעולות הפצת המעיינות והקמת חסידות חב"ד בירושלים.
הרבי תבע, שזקני החסידים יפקחו על פעילותם של הצעירים, ויוודאו כי נושאת את האופי המתאים. יושב ראש כולל-חב"ד ומוסדות חב"ד בירושלים, הרה"ח ר' עזריאל זעליג סלונים, היה הכתובת הראשית אליה פנה הרבי בענ